ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
3384-07
20/12/2009
|
בפני השופט:
נוהאד חסן
|
- נגד - |
התובע:
דודיסון דליה
|
הנתבע:
בטוח לאומי-סניף חיפה
|
|
החלטה
1.מינוי מומחה רפואי:
ד"ר מנחם יצחקי, מנהל מחלקה אורטופדית בית חולים שערי צדק, ירושלים, מתמנה בזה לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוו"ד רפואית בשאלות המפורטות להלן בהחלטה זו והמתייחסות לתובע, וזאת תוך 30 ימים ממתן החלטה זו.
2.מסמכים רפואיים:
להחלטה זו מצורפים מסמכים כמפורט להלן:
א.תיק רפואי ממרפאת איילון כללי (ידני) + מרפאת ליון – אורטופדיה (ממוחשב).
ב.תיק רפואי ממרפאת איילון- כללי (ממוחשב) + ד"ר רוזנברג נחום – אורטופד
(ממוחשב).
3.העובדות:
א.התובעת ילידת 1949.
ב.התובעת עבדה מגיל 19 ועד אוקטובר 2006, להלן פירוט עבודתה:
ג.מגיל 19 ובמשך 19 שנה ,היינו בין השנים 67 ' ועד 85' ,עבדה בחינוך ילדים לגיל הרך, במסגרת עבודתה הרימה ילדים, פעולה שהתבצעה במשך כל היום אין סוף פעמים.
ד.במשך שנה עבדה בחדר אוכל קיבוצי בו אוכלים בין 600 ל-800 סועדים כ-שלוש ארוחות ליום בתפקיד ניקיונות והגשה, בתפקיד זה הייתה מפנה מגשים כבדים מאות פעמים ביום ומבצעת מאות פעולות ניקיון בחדר האוכל, כולל הרמה והזזה של שולחנות, כיסאות, אין ספור פעמים ביום.לאחר שנה, הועברה לניהול ענף המזון לתקופה של 4 שנים. במסגרת התפקיד הייתה מקבלת סחורה באופן אישיף נוהגת על מלגזה, מרימה ארגזסים כל יום לכ-600 עד 800 סועדים. המשמעות הרמה והורדה של ארגזים כבדים כגון: פירות, ירקות, דברי חלב ובשר.(היינו בין השנים 85' וע 89')
ה.במשך 4.5 שנים (בשנים 89' ועד 93')עבדה במפעל ליצור מוצרי דגים כאחראית על צוות במחלקת אריזה כ-12 שעות ביום, הייתה מספקת חומר גלם. מדובר בדגים שעובדו לפני כן. התובעת הייתה מקבלת את המצורים מהמקרר, מוצרים אלו שקלו להערכתה בין 10 ל-15 קילו ונדרשה התובעה בתפקידה להרים ולהעביר אין סוף פעמים ארגזים במשקלים כבדים ממקום למקות ומיד ליד.
ו.לאחר מכן, עברה התובעת לעבוד במפעל נפרטיטי במחלקת שיווק במשך 14 שנים (בין השנים 93' ועד 06'), הייתה העובדת היחידה במחלקה והסתובבה בכל הארץ עם רכב מסחרי גדול ומכרה סחורה מחנות לחנות (כ-40 חנויות). היו ימים שהייתה עובדת 14 שעות ביום, ומבקרת ב-8 לבין 6 חנויות ביום בממוצע.
ז.במסגרת תפקידה כמוכרת יחידה, הייתה מעמיסה ופורקת את הרכב. מדובר במאות פריטי לבוש, הרכב היה בנוי עם צינורות לתליה ולכן על הביגוד היה בתליה.
גובה הצינורות ברכב היו כ-180 ס"מ, היו גם צינורות רחוקים שהייתה צריכה להתאמץ כדי להגיע לבגדים.
בנוסף לכך, פעם בשבוע הביאה התובעת חומרי גלם למפעל (גלילי בדים ענקיים), את חומר הגלם הייתה צריכה לפרוק לבד בידיים מהרכב ולפעמים לא יכלה להרים את הגלילים מרוב הכובד.
4.השאלות:
א.האם התובעת סובלת או סבל ממחלה כלשהי בכתפיים? ואם כן, מהי?