דודיאן ואח' נ' מדינת ישראל

פסק דין

מזה שלוש וחצי שנים לערך מתאמץ העותר לראות לכך שהעותרת תוכר כבת זוג שלו ותשולב בתהליך מדורג לקרא הקניית מעמד בישראל.

עד כה היה העניין לפני בית המשפט ובפסק דין שניתן בעת"מ 2977/08 נפסק כי החלטת משרד הפנים שאינה רואה את הקשר בין העותר לעותרת כקשר זוגיות כן, נשענת על אדני סבירות.

העותרים ערערו על החלטה זו אולם טרם שניתן פסק דין בידי בימ"ש העליון, נמחק הערעור.

משנמחק הערעור לכאורה הייתה העותרת צריכה לצאת את ישראל. היא לא עשתה כן, נשארה בארץ ובסופו של דבר נעצרה. לאחר מעצרה ביקשה העותרת להשתחרר בערובה כשהיא והעותר מבטיחים כי בתוך פרק זמן קצר יינשאו זה לזו בקפריסין (העותרת היא אזרחית הפיליפינים. העותר אזרח ישראלי).

אכן הנישואין קוימו. העותר שב לישראל מקפריסין וביקש ממשרד הפנים להתיר את כניסת העותרת תוך הפקדת ערבויות מתאימות גבוהות לשם בירור כנות הנישואים וכנות הקשר הזוגי. משרד הפנים סרב להתיר את כניסת העותרת לישראל.

העותר טוען כי מאז שנתן פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים ומאז ההחלטה למחוק את הערעור חלו תמורות לא מעטות. הקשר בין בני הזוג הלך והתהדק ויש ראיות רבות המבססות את הקשר ואת כנותו. כמו כן חל שינוי מהותי כשלעצמו הנעוץ בעובדה שהעותרים נישאו. משעה שנישאו חל עליהם נוהל של משרד הפנים שעניינו בבני זוג נשואים שאת כנות נישואיהם וכנות הקשר שביניהם צריך לבדוק בתהליך המוסדר בנוהל. לפי הנוהל צריכה בדיקת כנות הנישואין להתבצע בישראל. הנוהל מתיר למשרד הפנים שלא לאפשר את כניסת בן הזוג הזר לישראל לאחר נישואיו אם הוא משוכנע על פני הדברים שהנישואים הם נישואי מרמה (נישואים פיקטיביים). העותר מוכן להפקיד כל סכום כסף נדרש (הוא הציע שיפקיד 150 אלף ₪) ולעמוד בכל תנאי אחר שייקבע ובלבד שהעותרת תורשה לבוא לישראל כדי שמערכת היחסים ביניהם תיבחן במסגרת הנהלים.

משרד הפנים מסכים שהנסיבות מצדיקות בירור מחדש של מהות קשר הנישואים וכנותו. אלא שמשרד הפנים סבור שיש לערוך בדיקה כפולה; בדיקת העותרת בארצה, בפיליפינים (תוך 14 יום מהמועד שבו ימציא בא כח העותרים למשיב פרטים מדויקים על העותרת שיאפשרו את איתור מקום המצאה) ובדיקת עניינו של העותר תוך 14 ימים לאחר הראיון שייערך לעותרת.

מן הראוי לציין שהעותרת שוחררה מן המשמורת, בתנאי ערובה, לתכלית ברורה של יציאת בני הזוג לקפריסין כדי להינשא שם. החלטת השחרור אינה מתייחסת לשאלת חזרת העותרת לישראל לאחר קיום הנישואין. אולם לדעתי הדבר משתמע מעצם המהלך החריג של שחרור בערובה של מי שמיועדת להרחקה מישראל.

באורח רגיל על פי הדין והפסיקה נבחנת שאלת כנותו של קשר זוגי בעת ששני בני הזוג נמצאים בישראל. יציאת בן הזוג הזר את הארץ נדרשת במקום שאי כנות הקשר הזוגי נחזית על פני הדברים. מצב שבו זר נעצר בשל שהות בלתי חוקית בישראל ורק לאחר מכן מעלה לראשונה טענת זוגיות עם אזרח ישראלי מעלה "תרומה" ניכרת לספקות בדבר כנות הקשר.

מן התיאור של השתלשלות העניינים שלעיל נובע כי בענייננו לא מתקיים מצב המעורר על פניו ספק של ממש בדבר כנות הקשר הזוגי או בדבר הפיקציה שבנישואין ועל כן לכאורה צריך לקיים את בדיקת תקינות הקשר בין העותרים כששני בני הזוג נמצאים בישראל.

נוכח זה ציינתי בהחלטה מיום 14.2.10 שרק אינדיקציה ברורה לכך שהעותרת הפרה מחויבות לצאת את ישראל ונשארה כאן כשוהה בלתי חוקית עשויה להצדיק סטייה של משרד הפנים מן ההליך הרגיל המורה שבדיקת הזוגיות תעשה כששני בני הזוג בישראל.

התגובה שנמסרה מעם משרד הפנים בעקבות החלטתי הנ"ל אינה מצביעה על "אינדיקציה ברורה לכך שהעותרת הפרה את מחויבותה לצאת את ישראל ונשארה כאן כשוהה בלתי חוקית".

מקיבוצם של דברים עולה שיש יסוד של ממש לעתירה. על משרד הפנים לאפשר את שיבתה של העותרת לישראל כדי שיתקיים כאן הליך של בדיקה של טיב הנישואים, וכנותם בהתאם לנהלים.