דודזון ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין משלים

ביום 18.10.10 ניתן פסק-דין חלקי בתיק שבפני, בו נקבע (סע' 23 לפסה"ד):

"המשיבה חייבת בפיצוי המבקשים בגין החלק היחסי אשר הופקע על ידה במסגרת ההפקעה השלישית, עד 25% הראשונים של המקרקעין, קרי: שטח של 1,072 מ"ר"

כעת נותר הצורך להכריע בשאלת סכום הפיצוי.

בדיון שהתקיים בפני ביום 16.2.2011, הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות, לפיהן גובה הפיצוי יחושב על פי חוות דעת השמאים חבקין וגוילי שבתיק בית המשפט, נכון ליום 26.9.00, בסך 303,161.1 ₪, ובית משפט יכריע בשאלת שיעור הריבית אשר תתוסף לסכום זה. אין מחלוקת באשר להצמדה אשר תחול במלואה על הסכום.

הצדדים חלוקים, כאמור, באשר לשיעור הריבית, כאשר המבקשים טוענים לריבית בשיעור 4% לשנה, בעוד המשיבה טוענת לריבית בשיעור 1.5% לשנה.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב ובהשלמות הטיעונים בפרוטוקול מיום 16.2.11, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענות המשיבה בעניין, ולפסוק ריבית בגובה 1.5% לשנה, כפי שיפורט להלן.

הדין החל בסוגיה זו קבוע בסע' 8(א) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1964, הקובע:

"נרכשו זכויות במקרקעין מכוח חוק רכישה פלוני, ישולמו לבעל הזכות פיצויים בסכום שווי הזכויות כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן, בתוספת ריבית לא צמודה בשיעור של 4% לשנה עד יום ט' בניסן שתנ"ג (31 במרס 1993), על שווי הזכויות בלבד, בתוספת ריבית צמודה בשיעור של 1.5% לשנה מיום י' בניסן תשנ"ג (1 באפריל 1993) עד ערב תחילתו של חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010 (להלן – תיקון מס' 3), ובתוספת ריבית צמודה בשיעור שנקבע, לעניין ההגדרה "הפרשי הצמדה וריבית", לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום תחילתו של תיקון מס' 3 ואיל, לפי זה:

(1)הריבית תחושב ממועד הרכישה עד יום התשלום בפועל או הפקדת הסכום לזכות בעל הזכויות לפי האמור בסעיף קטן (ב);

..."

טענות הצדדים

אין מחלוקת בין הצדדים, כי על פי לשון החוק, הריבית הקבועה לעניינינו הנה 1.5% לשנה. אלא שלטענת המבקשים, הריבית הקבועה בחוק היא רק נקודת מוצא, וכאשר הרשות נוהגת בדרך שאינה סבירה וראויה, ובכך מפירה את חובתה וגורמת נזק למבקשים מהם הופקעו המקרקעין, זכאים המבקשים לפיצוי אשר יבוא לידי ביטוי בקביעת ריבית גבוהה יותר מהקבועה בחוק, לפחות 4% בשנה. טענה זו מבססים המבקשים על ת.א (נצ') 1119/01 אבו ראס גאד נ' מדינת ישראל – מע"צ (מיום 8.9.05, פורסם ב"נבו").

לטענת המבקשים, המשיבה התעלמה מהוראות משפטיות מחייבות כלפיה לתשלום פיצויים למבקשים מהמטר המופקע הראשון (כגון הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מיום 16.2.03, המנשר פנימי של היועצת הפנימית של מע"צ מיום 11.3.03 ואמור בשמאות חבקין שבתיק). בכך הפרה את חובתה כגוף ציבורי כלפי המבקשים והתעשרה שלא כדין על חשבונם.

לטענת המשיבה, לשון החוק ברורה. הוספת ריבית מעבר לאמור בחוק תעשה רק במקרים בהם הרשות המפקיעה לא שילמה פיצויים אשר אינם שנויים במחלוקת או כאשר הליכי ההפקעה לא נעשו כדין, ואין אלו פני הדברים בעניינינו. החברה הלאומית פרסמה הודעת הפקעה כדין. הפיצויים ששולמו מעבר ל-25% הראשונים היו ראויים ותואמים את שווי המקרקעין המופקעים. הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מיום 16.2.03 אינן רלוונטיות לעניינינו, הואיל ומדובר בהן על הפקעת מקרקעין בשלמותם או בקירוב לשלמות בהפקעה אחת.

דיון

בע"א 10873/06 אברהם בכר נ' הויעדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו (מיום 22.2.10, פורסם ב"נבו") נדונה, בין היתר, הוראת סעיף 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, במסגרת טענת המערער לאי חוקיותה, ונקבע (מפי כב' השופט י. דנציגר, הדגשות במקור):

"38.... חשיבות פסיקתו של סכום פיצוי הולם המבטא את שווי הנכס שהופקע בחישוב ריאלי, מצא ביטויו גם בשלילת שיקול דעתו של בית המשפט אם לפסוק ריבית על פיצויי הפקעה, כלשונה של הוראת סעיף 8(א) לחוק לתיקון דיני הרכישה, ובשונה מהוראת סעיף 2 לחוק הריבית, המותירה זאת לשיקול הדעת השיפוטי.

39.אכן, שיעור הריבית הקבוע בחוק לתיקון דיני הרכישה נמוך משיעור הריבית הקבוע בחוק הריבית. חרף זאת, הדגיש בית משפט זה חזור והדגש, כי החוק לתיקון דיני הרכישה, ולא חוק הריבית, הוא החוק החל בעניין שיעורי הריבית שיתווספו לפיצויי ההפקעה..."

מכאן, כי הריבית המשולמת בגין הפקעה הינה זו הקבועה בחוק לתיקון דיני הרכישה, כי בית משפט מודע לפער בריבית הקבועה בחוק זה לבין חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, וכי שיקול דעת בית משפט בענין זה מצומצם.