פסק דין
בפניי תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מ-01/05/13 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב של נתבע מס' 1 נהוג על ידי נתבע מס' 2. בעת הרלוונטית, נתבעת מס' 3 ביטחה את רכב הנתבעים ואילו נתבעת מס' 4 ביטחה את רכב התובע.
התובע עותר "לסכום של 16,000 ₪ פלוס מתן הנחת היעדר תביעות גם להבא" (סעיף 4 לכתב התביעה). בהמשך התביעה, התובע עותר ל-16,000 ₪ "ולהראות לנתבעים 3,4 שלא לרשום לחובתו של התובע תביעה זאת ולא לחייבו בשום צורה ואופן בהנחת היעדר תביעות" (סעיף כ"א לכתב התביעה). בהמשך לאותו סעיף, התובע עותר לחלופין לסכום של 33,900 ₪. כאשר סכום זה מהווה נזקי התובע "מהתנהלותם הפגומה והמזלזלת (של נתבעות 3,4) אשר חזרה על עצמה תוך התעלמות ברגל גסה מנזקיו של התובע".
אין ספק שמדובר בעתירות מורכבות מאוד ושאינן מתיישבות אחת עם השנייה כפי שיפורט בהמשך פסק הדין.
באשר לתאונה, על פי דברי התובע, הנתבע פגע בחלק אחורי של מכוניתו, עקב כך שלא שמר מרחק. התובע טען שנסע בכביש החוף, הייתה נסיעה איטית עקב תנועה כבדה והנתבע ניסה לעבור נתיב ופגע ברכב התובע מאחור.
לנתבע 2 גרסה שונה, לטענתו הכביש היה מאוד פקוק מכיוון שמדובר בשעות הבוקר וכך מוסר הנתבע מס' 2 : "הייתי בנתיב האמצעי, יש 3 נתיבים. במהלך הפקק נסענו אט אט, לפתע הגיע התובע, נעמד לפניי בפקק, המשכנו את הנסיעה. אחרי חצי דקה בערך, החלטתי שאני רוצה לחזור לנתיב הימני... סטיתי לנתיב הימני, לא שמתי לב, התנגשתי בו בצורה קלה לחלוטין" (עמ' 2 שורות 26-29).
במהלך הדיון, הנתבע הביע פליאה על חומרת נזקי התובע כאשר הוא סבר שמדובר בהתנגשות קלה ובסוף הדיון טען הנתבע מס' 2 שהוא סבור שהיה אולי נזק באותו מקום שקדם לתאונה הזאת.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד נגד הנתבעים 1,2 ולהלן הנימוקים לכך:
1.נתבעת מס' 3 שאצלה הנתבעים ביטחו את רכבם, נמחקה לפני הדיון מהטעם שהנתבעים הפרו את חוזה הביטוח בכך שהנתבע מס' 1 אפשר לנתבעת מס' 2, נכדו, לנהוג ברכב על אף שהיה פחות מגיל 30.
2.באשר לנתבעת 4: בדרך כלל, כאשר רכב נפגע בתאונת דרכים לבעל הרכב שתי אופציות: להפעיל את הביטוח שלו ולתבוע את הפוגע רק עבור השתתפות עצמית והוצאות נלוות או לא להפעיל את הפוליסה ולתבוע את הפוגעים בלבד וכך עשה התובע ואף הגיש לבית המשפט כחלק מתביעתו אישור אי הגשת תביעות מטעם הנתבעת מס' 4. לכן לא ברור לבית המשפט מה העילה כנגד הנתבעת מס' 4. התובע ניסה לטעון שבפועל הוא הפעיל את הפוליסה והסיבה אשר בגללה הוא תובע את הנתבעת מס' 4 הייתה שהנתבעת מס' 4 סירבה לשלם לו את כספיו מהטעם שהוטל עיקול על הכספים בידיה של נתבעת מס' 4. אין לטענה זו כל בסיס. עולה מעיון במסמכים שהשמאות בוצעה עבור התובע ולא על ידי הנתבעת מס' 4, אם כי כמקובל, הנתבעת 4 כמבטחת של התובע המליץ על מספר שמאים. אין התובע יכול לעתור באותו דיון נגד נתבעת מס' 4 וגם נגד הפוגעים (הנתבעים 1,2) כאשר הוא מסתמך על אישור אי הגשת תביעות של נתבעת מס' 4. לא ניתן לרקוד בשתי חתונות בבת אחת. בפיו של התובע המון טענות נגד נתבעת מס' 4 בקשר לעיקול אבל אין במסגרת תביעה זו לתת תשובה לטענות אלו.
3.באשר לתאונה, כללית אני מקבל את גרסת התובע שהנתבע מס' 2 פגע עם רכבו מאחור עקב אי שמירת מרחק, כפי שאישר הנתבע מס' 2, הוא עבר מנתיב לנתיב בצורה לא זהירה. לכן מסקנתי היא שנתבעת מס' 2 גרם לתאונה.
4.באשר לנזקי התובע: התובע הצליח להניח את דעתי בכל הקשור לתיקון הרכב והוצאות השמאות. (ביחד 4,991 ₪)
כמו כן מקובלת עליי טענתו שעלה לו 250 ₪ לנסוע בתחבורה ציבורית בעת תיקון הרכב.
התובע טוען שהוא איבד הנחת היעדר תביעות לשלושת רכביו לפי שיעור של כ-2000 ₪ לשנה לכל רכב במשך 3 שנים (18,000 ₪). אולם בעת מתן עדותו, התובע לא היה יכול לתת כל פירוט על עלייה בסכומי הביטוח ששילם או מתי, ואין בפני בית המשפט כל ראיה התומכת בעתירה הזאת והיא נדחית.
התובע אף טען שבזבז 37 שעות בניהול התיק בפני בית המשפט ובמהלך הדיון ובגין כך מבקש 290 ₪ לשעה. אין בסיס לטענה זו. נכון הדבר שאנשים משקיעים לא מעט זמן בהכנת תביעות אבל אין לפצות אותם לפי שעת ייעוץ או לפי תעריף מקצועי כלשהו. כמו כן, אין לי ספק שהתובע הגזים בצורה משמעותית בכל הנוגע לעתירה זו ואף היא נדחית.
לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים 1,2 ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכום של 5,241 ₪ ועוד 750 ₪ הוצאות הדיון, כאשר הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
אני דוחה את התביעה נגד נתבעת מס' 4 ומחייב את התובע לשלם הוצאות נתבעת מס' 4 בסכום של 700 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, ואם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ט"ו אדר ב תשע"ד, 17 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.