דוד נ' מדינת ישראל

החלטה

רקע כללי -

בפני בקשה לביטול השבתה מנהלית של רכב אשר הוטלה בעקבות חשד לביצוע עבירה של נהיגה בשכרות ע"י נהג שאינו המבקש ואינו הבעלים הרשום של הרכב.

כנגד חברו של בן המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.

המבקשת הינה הבעלים הרשום של הרכב.

המבקשת לא טענה להיעדר קיומן של ראיות לכאורה וביססה טיעוניה על ההגנה המצויה בסעיף 57 ב שבפקודת התעבורה באופן בו לטענתה מסר המבקש את הרכב לחברו של בנו מתוך ידיעה כי בנו נוהג לשתות אלכוהול ומתוך הנחה כי חברו של בנו ינהג ברכב שכן אמור היה לחזור עם בנו לביתו וללון בו.

לטענת ב"כ המבקש, מפתחות הרכב נמסרו לחברו של בנו מתוך הנחה כי אדם זה אינו נוהג לשתות אלכוהול, ולאחר שאותו אדם החליט שלא לשוב עם בנו של המבקש, נטל הבן את הרכב כאשר הוא שיכור ונהג בו לכיוון בית המבקש.

דיון -

אכן השבתה מנהלית של רכב כאשר הניזוק מן ההשבתה לא ביצע בעצמו כל עבירה היא פעולה מנהלית המחייבת זהירות רבה לצורך אישורה.

המחוקק הגיע למסקנה כי מול זכותו של אזרח לחופש תנועה ולהגנה על הקניין שלו ניצבת זכותו של הציבור לנוע בביטחון בדרכים מבלי שנהגים שיכורים יסכנו את חייו.האיזון בין זכויות אלו יצר את התוספת השביעית בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, אליה הוכנסו מספר מצומצם של עבירות כאשר מבצען לכאורה יהיה צפוי לתפיסת הרכב בו נהג טרם משפט גם אם הרכב בו נהג אינו בבעלותו.

על הנוהג ברכב לדעת כי החלטתו לנהוג ברכב כאשר הוא נתון להשפעת אלכוהול (עדיין לכאורית בשלב משפטי זה) מהווה נטילת סיכון במודע לאפשרות של השבתת הרכב כתוצאה ממנה יפגעו ישירות בני משפחתו וכל אדם אחר שלו זיקה לרכב. בכך השיג המחוקק אמצעי הרתעה יעיל נוסף למלחמה בתאונות הדרכים בכלל ובתופעת הנהיגה בשכרות בפרט.

רק במקרים נדירים ומיוחדים יורה בית המשפט על השבת הרכב לבעלים שכן השבה גורפת של רכבים ללא נימוקים מיוחדים תרוקן מתוכן את כוונת המחוקק.

בדיון שבפני נטען כי מתקיימת ההגנה שבסעיף 57 ב במקרה דנן.לא הצלחתי להבין מטיעוני ההגנה מדוע מתקיימות הנסיבות המתוארות בחוק ואשר מקימות הגנה כלפי המבקש.הרכב נמסר הלכה למעשה לצמד אנשים – בנו של המבקש וחברו. (ראה סעיף 7 בתצהיר המבקש).גם אם המפתחות נמסרו פיזית לחבר הבן ולא לבן עצמו, הרי שלא שמעתי מטיעוני ההגנה או מעדותו של הבן עצמו אשר נהג ברכב כי נאסר עליו חד משמעית לנהוג ברכב בכל תנאי.גם אם מוכח היה כי המבקש אסר על בנו לנהוג ברכב אך בכל זאת מסר אותו לידיו יחד עם חברו לצורך יציאה לבילוי במקום בו ידע כי ישתה אלכוהול (לפי תצהירו וטענות ההגנה בבית המשפט) הרי שיש בכך משום נטילת סיכון כי לאחר שתיית האלכוהול יכולתו הקוגניטיבית של המבטיח להישמע להוראות תשובש והמרחק מכאן עד לנהיגה עצמה יהיה קצר מאד כאשר המפתחות בידי חברו שאין לו כל זיקת בעלות לרכב.בנסיבות אלו, אין המדובר בסיטואצייה המקימה את ההגנות המצויות בסעיף 57 ב שבחוק.הרכב נמסר מרצונו החופשי של המבקש, הוא לא עשה כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה על ידי בנו, ולכן אין הצדקה מכח הגנות אלו לקבל את הבקשה.

אכן קיימים מצבים מיוחדים בהם נוכח בית המשפט כי למשל, בשל מצב רפואי מיוחד אין מנוס מלאפשר השבת רכב למבקש, שכן אי השבת הרכב יוצרת כלפיו מצב של חוסר יכולת קיצוני לתפקוד סביר באופן המצדיק קביעה כי הפגיעה במבקש ביחס למסוכנות הנשקפת ממעשה הנהג אינה מידתית.במקרה שבפני המדובר באי נוחות מקצועית/תעסוקתית שמחירה כלכלי ולא בסיטואציה הקשורה לסכנת חיים.

העבירה שבוצעה עם הרכב היא עבירה מסוכנת אשר סיכנה חיי אדם ע"י בנו של המבקש. בהחלטתו לנהוג ברכב סיכן הוא את שלום הציבור ופגע ברווחה הכלכלית של משפחתו כתוצאה מתפיסת רכבם. אין אני מוצא בנימוקי המבקשת נימוקים מיוחדים המצדיקים סטייה מעמדת המחוקק שכן חומרת העבירה, נסיבות המקרה והתנהגות המבקש בפרשה זו אינם מצדיקים את קבלת הבקשה. לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ב, 22 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

ההחלטה תועבר באמצעות פקס למשרדי ב"כ הצדדים