דוד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.5.13, אשר דחתה את הערר תוך שהיא קובעת כי אין החמרה במצבו של המערער.

2.עסקינן בוועדה אשר התכנסה בהתאם להוראות פסק דינה של כב' השופטת איצקוביץ מיום 28.1.13, בו נקבעו הדברים הבאים:

"בהסכמת ב"כ הצדדים עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן –

א.לעניין השפעת (צ.ל – "השוואת") בדיקת הברה מיום 6.5.12 לזו שהייתה לפני קביעת הנכות מ 6.10.08, על הוועדה לנקוט בפרמטרים זהים בכל הנוגע לחישוב הממוצעים, קרי, חלוקה ב 2 או ב 3 וככל שהיא פועלת אחרת עליה להסביר זאת.

ב. על הוועדה להתייחס לטענת המערער באשר להפסקת העבודה בתנאי רעש בחודש מאי, כאשר קביעת הנכות בטרם ההחמרה הייתה בחודש אוק' 08.

ג.המערער רשאי להגיש בפני הוועדה בדיקות בטרם הבקשה להחמרת מצב."

3.לטענת המערער, שגתה הוועדה הרפואית לעררים, כאשר היא ממשיכה ומבקשת להסתמך על בדיקת ברה מאוקטובר 2008, בעקבותיה נקבעה לו נכות, וטוענת כי לא תיתכן החמרה בשמיעה לאחר סיום עבודה בחשיפה לרעש, תוך שהיא מתעלמת מן העובדה כי המערער המשיך לעבוד בחשיפה לרעש לאחר המועד האמור.

4.כן טוען המערער כי הביא עמו לוועדה, בהתאם להוראות פסק הדין אשר התיר לו לעשות כן, שתי בדיקות – האחת מיום 10.12.09 והשנייה מיום 5.7.11. המערער מציין כי הוועדה נהגה בו בחוסר סבלנות וכי כלל לא ברור לו האם זו נתנה דעתה לבדיקות, שכן אלה כלל לא הוזכרו בפרוטוקול.

5.עוד נטען כי הוועדה נמנעה מלהסביר כמתחייב, מדוע בדיקת הברה המתייחסת ל-2 תדרים בלבד, עדיפה על מספר בדיקות אחרות, היות שלא התייחסה לבדיקות האחרות.

6.לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים. המשיב סבור כי הוועדה ביצעה את המוטל עליה לפי פסק הדין, הן לעניין ההתייחסות למועד הפסקת העבודה בחשיפה לרעש והן לעניין בדיקות הברה.

אשר להוראת פסק הדין המאפשרת הגשת בדיקות רפואיות, הודיע המשיב כי לפנים משורת הדין, יסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, על מנת שיוכל להגיש לוועדה את הבדיקות הרפואיות מהתקופה שקדמה למועד הגשת הבקשה להחמרת מצב.

המערער הודיע כי לא יסתפק בהסכמתו של המשיב לעיל, וכי הוא עומד על החזרת עניינו בפני ועדה בהרכב אחר.

דיון והכרעה –

7.כלל ידוע הוא, כי משהוחזר עניינו של מערער לוועדה רפואית לעררים, עפ"י פסק דין, אין לוועדה לדון, אלא בהתאם להנחיות הכלולות בפסק הדין, שהחזיר את הדיון לוועדה (דב"ע נא / 291-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 162-160).

8.עולה מן האמור, כי יש לבדוק במקרה שלפנינו, האם פעלה הוועדה בהתאם להוראות פסק הדין מכוחו התכנסה, אם לאו.

9.עיון בהוראות פסק הדין, אל מול פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים אשר התכנסה מכוחו, מלמד כי אכן הוועדה נמנעה מלפעול כמתחייב, כפי שיוסבר להלן:

א.הוועדה התבקשה להתייחס לטענות המערער באשר למועד הפסקת העבודה בתנאי רעש, אל מול מועד הנכות שנקבעה טרם הליך ההחמרה, עוד בחודש אוק' 2008.

סוגיית מועד הפסקת החשיפה לרעש, אינה עומדת רק בפני עצמה, אלא גם רלוונטית, מן הבחינה כי יתכן שחלה החמרה במצבו של המערער מאז נקבעה לו הנכות בחודש אוק' 2008, תוך חשיפה לרעש בתקופה שלאחר מכן. לסוגיה זו, לא ניתן ע"י הוועדה כל מענה.

ב.בנוסף, לטענת המערער, הוא המציא לוועדה שתי בדיקות שמיעה בהתאם להוראות פסק הדין המאפשרות לו לעשות כן, אולם דבר קיומן לא נרשם בפרוטוקול הדיון. לאור זאת, הסכים המשיב להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה, אולם לטענת המערער, אין להשיב את עניינו בשלישית לאותה וועדה, אלא יש מקום להחזיר עניינו לוועדה בהרכב שונה.