דוד נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.תביעת התובע שבפנינו הינה כנגד שלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים מאי ויוני 2010 כפי שהודע לו במכתב דחייה מיום 10/6/10 שצורף לתביעתו לבית הדין.

על עובדה זו אין חולק.

2.לטענת התובע, תביעתו הינה אף כנגד דחיית תביעתו להבטחת הכנסה ויצירת חוב בגין כך לתקופה מ-7/09 ועד להגשת תביעתו החוזרת ב- 5/10, דחייה נשואת מכתבי דחייה מ-28/4/10 ו-2/5/10 (להלן: "מכתבי הדחייה הנוספים").

מכתבי דחייה אלה לא צורפו לכתב התביעה שהוגש לבית הדין.

3.לטענת הנתבע, מכתבי הדחייה הנוספים לא צורפו לכתב התביעה כדרישת תקנה 14 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, מכתב הדחייה מיום 28/4/10 לא היה ידוע לב"כ התובע בעת הגשת התביעה ולפיכך לא יכול היה לטעון כנגדו, ואין הוכחה כי לפניית התובע לסיוע המשפטי צורפו מכתבי הדחייה הנוספים וכי ב"כ התובע מונה מטעם הסיוע המשפטי לטפל גם במכתבי הדחייה הנוספים.

הנתבע טוען על כן כי אין מקום לדון במסגרת תביעה זו במכתבי הדחייה הנוספים.

4.לטענת התובע, הפנייה לסיוע המשפטי הייתה גם בנושא החוב כפי שעולה מסעיף 8 לפנייה, ובתוך המועד כדין להגשת תביעה, ולפיכך יש ליתן לתובע את יומו בבית הדין גם בנוגע לדחיית תביעתו ויצירת החוב מ- 7/09 ואילך.

הכרעה

5.במכתב הדחייה מיום 10/6/10 אשר צורף לתביעה, אין כל התייחסות ליצירת חוב לתובע אלא לדחיית תביעתו החוזרת להבטחת הכנסה מחודש 5/10.

לעומת זאת, הן במכתב מיום 28/4/10 והן במכתב מיום 2/5/10 מוזכר העניין כי לתובע נוצר חוב, וחוב זה מפורט במכתב מיום 2/5/10.

6.בפנייתו של התובע ללשכה לסיוע משפטי, בפירוט עיקרי הטענות בסעיף 8, מציין התובע כי פנייתו היא בעניין שלילת הגימלה להבטחת הכנסה עקב אי שיתוף פעולה ויצירת חוב כספי וכן טענה כי אינו מתגורר בכתובת מגוריו.

עניין החוב הכספי אינו עולה ממכתב הדחייה מיום 10/6/10 אלא ממכתבי הדחייה הנוספים. מכאן, שפניית התובע לסיוע המשפטי הייתה גם בעקבות מכתבי הדחייה הנוספים או אחד מהם.

7.בכתב התביעה לבית הדין מציין ב"כ התובע: "רצ"ב מכתבי דחייה של המוסד בנוגע לתובע", אף, שאין חולק כי בפועל, צורף רק המכתב מיום 10/6/10.

כמו כן מצוין בתביעה כי: "התובע יטען כי נוצר לו חוב מל"ל שלא כדין".

יצירת החוב נובעת ממכתבי הדחייה הנוספים ולא מהמכתב מיום 10/6/10.

8.לנוכח האמור, השאלה הינה, האם העובדה כי מכתבי הדחייה הנוספים לא צורפו לתביעה כדרישת סעיף 14 לתקנות תביא לחסימת דרכו של התובע מלהוכיח טענותיו בעניין זה, כאשר ברור כי גם בפנייתו לסיוע המשפטי וגם בפנייתו לבית הדין ציין הוא את החוב שנוצר לחובתו, לטענתו שלא כדין?

9.מטרת הדיון הינה להגיע לחקר האמת, תוך מתן הזדמנות נאותה לכל צד להוכיח את טענותיו.

" מטרתו של בית הדין לעבודה, ככל בית משפט, היא לרדת לחקר האמת, תוך מתן הזדמנות נאותה לכל צד להוכיח את עניינו ... דיני הפרוצדורה והראיות אינם באים אלא לעזור בידי הצדדים להוכיח את טענותיהם, ובידי בית הדין לרדת לחקר האמת. אין הם באים לחסום את האמת בטענות פרוצדוראליות ... כך בדרך כלל. כך בוודאי שמדובר בחוקים הדנים בבטחון סוציאלי. אין גם לעשות שימוש בכללי הפרוצדורה והראיות על מנת להימנע מדיון בשאלה עקרונית. אי דיון בשאלה גם כאשר לצד ניתנו כל ההזדמנויות להתגונן ולהביא ראיות, יגרום לעיוות דין..." (דב"ע נה/ 04/122 ורה מנחמוב נ' המוסד לביטוח לאומי , פס"ד מיום 24/5/95).

משטען התובע כנגד שלילת הגימלה/החוב נשוא מכתבי הדחייה הנוספים הן בפנייתו לסיוע והן בתביעתו, ומשאין בפי הנתבע טענה כי לא קיימים כלל מכתבי דחייה נוספים כאמור, אין בעובדה שאלה לא צורפו לתביעה כדי לחסום דרכו של התובע מלטעון כנגדם, מה גם שלנתבע תינתן מלוא האפשרות להביא ראיותיו לעניין שלילת הגימלה והיווצרות החוב.