דוד מימוני נ' ש. שלמה רכב בע"מ

א.           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיאה ש' דברת) בע"א 61015-12-16 מיום 6.3.17, שבגדרה נדחתה בקשת המבקש לפטור מהפקדת עירבון; כן משיג המבקש על החלטות מאוחרות לעניין פריסת התשלומים והעמדתה של ערבות צד שלישי חלף העירבון. בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה. 

רקע והליכים קודמים

ב.                  המבקש, שאינו מיוצג, נתבע על-ידי המשיבה בבית משפט השלום בבאר שבע (תא"מ 4443-07-15), בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכב שבבעלותה במסגרת תאונה שאירעה ביום 2.9.14. על פי הנטען בתביעה, המבקש – אשר נהג במונית במועד הרלבנטי – התנגש ברכב בעת חציית צומת שעה שלא ציית לרמזור אדום, ואילו נהג המשיבה (להלן הנהג) נסע על פי הוראות הרמזור הירוק. המבקש מצדו טען, כי הוא דוקא פעל בהתאם להוראות הרמזור, ואילו הנהג הוא שחצה את הצומת באדום. 

ג.                   בפסק דין מיום 5.11.16 (הרשמת הבכירה ל' וינשטיין), שלא צורף לבקשה הנוכחית כי אם נדלה על-ידינו ממערכת נט-המשפט, נתקבלה תביעתה של המשיבה. נקבע, כי עדותו של הנהג מתישבת בצורה טובה יותר עם תוצאות התאונה מן הגרסה אשר הוצגה על-ידי המבקש. כן הוער, כי עדותו של המבקש נמצאה פחות מהימנה. נפסק, איפוא, כי על המבקש לשלם את נזקי המשיבה בסך של 19,398 ₪, בתוספת הוצאות ושכר טרחה.

ד.                  ביום 28.12.16 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. על פי כתב הערעור, שבדומה לפסק הדין אף הוא אינו מצורף לבקשה, שגה בית משפט השלום בקבעו כי המשיבה הרימה את נטל הראיה, משלא הביאה כל ראיה פרט לעדותו של הנהג, וזאת חרף סתירות בה. כן נטען, כי פסק הדין נעדר התיחסות לאשם תורם מצדו של הנהג – המתחיבת, לשיטתו, מנסיבות המקרה – בעוד שהכרה בקיומו היתה לכל הפחות מביאה להקטנת הנזק אשר המבקש נמצא אחראי לו.

ה.           ביום 5.2.17 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לפטור מהפקדת העירבון שנקבע לו, שהועמד על סך 12,000 ₪, או לחלופין להפחתתו באופן משמעותי. הבקשה נומקה בראש וראשונה בחוסר יכולתו הכלכלית של המבקש לעמוד בהפקדה זו. נאמר, כי המבקש בן 63, אינו עובד, ומתקיים מהבטחת הכנסה חודשית בסך 3,200 ₪. עוד על פי הבקשה, אף רעייתו של המבקש אינה עובדת, וילדיו הבגירים אינם מסוגלים לסייע לו לגייס את סכום העירבון. בנוסף נטען, כי הפקדה של 12,000 ₪ אינה הולמת מקום בו פסק הדין נשוא הערעור מסתכם בסך 19,000 ₪ בלבד. בתגובת המשיבה לבקשה נטען, כי אין להיעתר למבוקש. זאת, ראשית הואיל והערעור עצמו הוגש לאחר המועד הקבוע בתקנות, בלא שנתבקשה ארכה לשם כך; ושנית, נוכח סיכוייו הנמוכים של הערעור, המהוים שיקול מרכזי בשאלת מתן הפטור מעירבון.  

ו.                    בהחלטה מיום 6.3.17 (סגנית הנשיאה ש' דברת) נתקבלה בקשת המבקש באופן חלקי, וסכום העירבון הופחת לסך של 7,000 ₪. נאמר, כי ניתן לצאת מן ההנחה לפיה מצבו הכלכלי של המבקש אכן קשה, וזאת אף שלא צורפו לבקשה ראיות רלבנטיות – כמו, למשל, מסמכים בנקאיים. מנגד הוטעם, "בזהירות הראויה", כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, מאחר שנסב על שאלות עובדתיות והוא משיג על ממצאי מהימנות של ערכאת הדיון – נושאים אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם. כן צוין, כי יש ליתן משקל לעובדה שהערעור הוגש באיחור, בלא בקשה להארכת מועד. נקבע, איפוא, כי על המבקש להפקיד את הסכום עד ליום 25.3.17, שאם לא כן יידחה הערעור.

ז.                    ביום 11.3.17 הגיש המבקש בקשה לפריסתו של סכום העירבון ל-14 תשלומים. בהחלטה מיום 12.3.17 נתקבלה הבקשה באופן חלקי, ונקבע כי העירבון ישולם בארבעה תשלומים, החל מיום 1.4.17. ביום 29.3.17 פנה המבקש בבקשה נוספת, שעניינה העמדת ערבות צד ג' חלף העירבון, בהתאם לתקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות). צד ג' שהוצע היא בת המבקש, עובדת חברה. הוחלט, כי אין להיעתר למבוקש, אולם הפקדתו של העירבון נדחתה ליום 7.4.17. ביום 4.4.17 נעתר בית המשפט לבקשתו של המבקש להאריך את מועד הפקדת העירבון עד ליום 30.4.17, תוך שהוטעם כי לא יינתנו ארכות נוספות.

בקשת רשות הערעור