דוד ואח' נ' מלון פלאזה נהריה ואח'

החלטה

פסה"ד יינתן בסוף היום ויישלח לצדדים.

ניתנה והודעה היום י"ז שבט תש"ע, 01/02/2010 במעמד הנוכחים.

אירית מני-גור, שופטת

פסק דין

בסדר דין מהיר

התובעים התארחו במלון פלאז'ה בנהרייה בחודש אוק' 2008. התובעים הזמינו אירוח בחול המועד סוכות החל מתאריך 16.10.08 ועד 18.10.08 בתנאי אירוח של חצי פנסיון. ההזמנה הוצאה על ידי המלון באשר לשהייה בסוויטה המוזמנת כולל ארוחת בוקר וארוחת ערב. ההזמנה אושרה ע"י הודעה כתובה עם הלוגו של מלון פלאז'ה נהריה רח' העלייה 17 נהרייה (ראה נספח א' לכתב התביעה).

התובעים טוענים כי בעת האירוח נגרמה להם עוגמת נפש רבתית, הן מחמת העובדה שקיבלו חדר שאיננו פונה לים כפי שביקשו, והן מחמת ההמולה והרעש שהיתה במלון בעת שהותם, בעקבותיה לא יכלו התובעים לנוח כפי שביקשו. התובעים הגישו תביעה כנגד שתי נתבעות, האחת – כנגד מלון פלאז'ה נהרייה, והשנייה כנגד מ.א. נהרייה בע"מ (להלן: "הנתבעת").

כנגד הנתבעת 1 מלון פלאז'ה נהרייה קיבלו התובעים פסק דין בהעדר הגנה, ולאחר מכן התברר לתובעים כי חברה זו בהליכי פשט"ר, התמנה לה כונס והתובעים הגישו הודעת חוב לכונס.

הנתבעת בפניי היא נתבעת 2, טענה בכתב ההגנה להעדר יריבות עם התובעים. לטענתה, אין לה יד ורגל בניהול המלון, היא איננה מבעלי המלון או מנהליה, ככל שיש לה קשר עם נתבעת 1 מנהלת המלון הוא קשר עסקי על פיו היא מספקת את שירותי המזון למלון. מפאת סכסוך כספי בין שתי החברות, הוסכם כי האורחים ישלמו בנפרד עבור השהייה במלון ועבור שירותי המזון. משכך, כל טענות התובעים אם בכלל יש להשמיע כלפי נתבעת 1 מנהלת המלון.

אכן בשלב הראיות ובתצהיר ההגנה, לא יכלה הנתבעת להתייחס ספציפית לטענת אי הנוחות של התובעים שהובאה בתצהיר אחד של התובע 1 בלבד, וזאת מן הסיבה כי אין לה כל מידע באשר לניהול המלון, לאכלוסו או לתפקודו. אין מחלוקת, כי תביעה זו איננה מתייחסת לטיב האוכל שקיבלו התובעים כאורחי המלון, ולפיכך עיסוקה של הנתבעת כספקית המזון איננו רלבנטי.

המחלוקת בין הצדדים אם כן, היא בשאלת היריבות בלבד. טוענים התובעים כי מדובר בהטעיה ובמצג שווא על ידי הנתבעות שתיהן גם יחד, שכן בעת ביצוע ההזמנה לא נאמר כי מדובר בשתי חברות, שאחת אחראית על השהייה והשנייה על המזון. רק בעת התשלום ובעת יציאתם מהמלון, ידעו התובעים כי מדובר בשתי חברות לאחר שנתבקשו לפצל את התשלום לשניים. יתרה מזו, בחשבונית שהוצאה על ידי הנתבעת נכתב "אירוח" מבלי לפרט כי מדובר בתשלום עבור מזון ומשקאות בלבד.

לטענת הנתבעת, אין מדובר בהטעיה ועל לוח המודעות נתלתה הודעה המודיעה לאורחי המלון כי יש לפצל את התשלום עבור הלינה ועבור אירוח מזון ומשקאות (נספח ד' לתצהיר עד ההגנה). לטענת התובעים, מסמך זה איננו חתום על ידי הגב' סיסו איריס המופיעה בתחתית המסמך, מסמך זה לא צורף לכתב ההגנה ואף הגב' סיסו לא הובאה לעדות.

באשר להטעיה ובמצג השווא, אינני סבורה כי הטעיה זו נעשתה על ידי נתבעת 2 אלא על ידי נתבעת 1 בלבד. אין מחלוקת עובדתית כי ההזמנה נעשתה מול נתבעת 1, אישור ההזמנה גם הוא נעשה על ידי נתבעת 1, היא זו שהיתה בקשר ישיר מול אורחי המלון ומול המזמינים, ועליה הנטל אם בכלל היה ליידע אורחים מבעוד מועד כי קיים פיצול בתשלום מסיבה כזו או אחרת.

מטבע הדברים ובאופן רגיל, משאין פיצול חשבוניות החברה המנהלת את המלון אחראית חוזית כלפי האורח הן באשר לתקלות הקשורות לשהייה במלון, והן באשר לתקלות הקשורות למזון ומשקאות. במקרה זה, מחמת הפיצול טוענים התובעים כי אף נתבעת 2 אחראית גם היא לשהייה במלון, שכן לא הודיעה מראש שהיא אחראית אך ורק למזון ולמשקאות. אינני יכולה לקבל טענה זו. אני סבורה כאמור, כי הנתבעת 2 כספקית המזון אף לא היתה אחראית חוזית כלפי האורחים בכל הקשור לענייני המזון אלמלא היתה מוציאה חשבונית ישירה לאורחים, אלא כאמור נושא זה היה כלול בתחום האירוח ובתחום אחריותה של החברה המנהלת את המלון. ואולם במקרה זה, משהוציאה הנתבעת 2 חשבונית נפרדת לכל אורח, קיים קשר חוזי ישיר בין האורח לבין החברה המספקת את המזון, וחברה זו צריכה לתת אחריות בכל הקשור למזון ולמשקאות. גם אם טעתה הנתבעת 2 וכתבה בחשבונית כי התשלום הוא לגבי אירוח ולא פרטה כי אירוח זה כוונתו מזון ומשקאות בלבד, אין בכך כדי להקים אחריות חוזית כלפי אורחי המלון שעה שאין לנתבעת 2 יד ורגל בניהול המלון בתחום שאיננו אספקת מזון.

כאמור לעיל, אינני סבורה כי נתבעת 2 הטעתה את התובעים בעת ההזמנה לסבור כי היא אחראית על נושא האירוח בכללותו, לנתבעת 2 כלל לא היה קשר ישיר או עקיף עם התובעים בעת ההזמנה, והתובעים מסכימים כי ידעו על קיומה אך ורק בעת התשלום. אינני מקבלת את הטענה, כי מדובר במצג שלו היו התובעים יודעים על יו מראש היו מבטלים את הזמנתם. אין בפיצול זה כדי לפגוע במתן השירות של נתבעת 1. יתרה מכך, גם אם הייתי מקבלת טענה זו, וכאמור אינני מקבלת אותה, הרי כאמור האחריות למצגים כלפי התובעים היא אך ורק של נתבעת 1 שקיבלה את ההזמנה ואישרה אותה.

לפיכך, אני דוחה את תביעת התובעים כנגד נתבעת 2 בהעדר יריבות.

אינני סבורה שיש להשיב לנתבעת 2 את ההוצאות שנפסקו בגין ביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, שכן הוצאות אלו נפסקו אך ורק לטובת אותה ישיבה שהיתה ישיבת סרק.

מאידך, אני סבורה כי לנתבעת נגרמו הוצאות בגין הליך זה בייחוד בהתחשב במרחק ממנו מגיעה הנתבעת. לפיכך, אני קובעת כי התובעים יישאו בשכרה של הנתבעת בסך של 2,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה.

ניתנה והודעה היום י"ז שבט תש"ע, 01/02/2010 בהעדר הנוכחים.