דוגה ואח' נ' ברוש ואח'

פסק דין

תחילתו של הליך זה בשיק שהוגש לביצוע על ידי התובע בלשכת ההוצאה לפועל. מדובר בשיק שניתן על ידי הנתבעת לאביו של התובע, אשר השכיר לנתבעת דירה במבשרת ציון. השיק ניתן כשיק בטחון ונמסר כשהוא ריק. התובע או אביו מילאו את פרטי השיק כולל הסכום והכניסו אותו לגביה בהוצאה לפועל. לטענת התובע ואביו מדובר בשיק ביטחון לשכירות דירה. הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות ולפיכך מולא בשיק סכום השכירות ל- 3 חודשים (בנוסף לדמי שכירות לחודש אחד ששולמו במזומן על ידי הנתבעת) וזאת כיון שהדירה הושכרה לצד ג' רק 4 חודשים אחרי תחילת השכירות.

הנתבעת טוענת כי אמנם מדובר בשיק שניתן על ידה כשיק בטחון ואולם היא לא התגוררה כלל בדירה וזאת מחמת כך שכאשר היא ביקשה להכניס ציוד לדירה, אחיותיו של המשכיר (אביו של התובע) תקפו אותה ואף טענו בפניה שיש סכסוך על הבעלות של הדירה. הם איימו עליה שיפגעו בה ובבנה לכן היא הודיעה מיד למשכיר על ביטול ההסכם ובקשה את שיק הביטחון בחזרה. הנתבעת אף הגישה תביעה שכנגד בגין דמי השכירות ששילמה במזומן לחודש השכירות הראשון שבו לא התגוררה בדירה עקב התקרית הנ"ל.

העידו בפני מטעם התובע, התובע עצמו, אביו שהשכיר את הדירה לנתבעת, שוכר קודם שהתגורר בדירה ואחיותיו של המשכיר. מטעם הנתבעת העידו הנתבעת עצמה, חברתה ואחיה.

התובע העיד כי הוא קיבל מאביו את השיק לצורך הפקדתו בלבד. הוא מסייע לאביו בענין השכרת הדירות והפקדת הכספים כיון שלאביו אין חשבון בנק. אביו של התובע העיד כי הוא הבעלים של הדירה וכי הנתבעת התגוררה בדירה כחודש ומחצה. לדבריו, הנתבעת ביקשה לבטל את ההסכם כיון שלטענתה אין לה חניה בסמוך לדירה. הנתבעת טענה בפניו שאחיותיו רבו איתה בקשר לחניה והוא הבהיר לה שזו חניה הפתוחה לציבור כולו – על הכביש – ואם מונעים ממנה לחנות עליה לפנות למשטרה. מכל מקום הוא לא השכיר לה חניה אלא דירה ולכן הוא עומד על קיום השכירות. לדבריו, הוא השכיר את הדירה לצד ג' כ- 4 חודשים אחרי תחילת השכירות של הנתבעת כי הוא רצה לראות מה קורה עם הנתבעת ולפיכך הוא מילא בשיק הביטחון 9,000 ₪ שהם שכירות ל- 3 חודשים וזאת בנוסף לשכירות לחודש אחד שקיבל במזומן.

השוכר הקודם העיד כי הוא שכר את הדירה מאביו של התובע לשנה. לדבריו, הוא התגורר באותה שנה ללא בעיות ואז עזב רצונו של המשכיר להעלות את דמי השכירות ועקב בעיות בחשמל. אחותו של המשכיר העידה לגבי התקרית שלטענת הנתבעת גרמה לה לבטל את ההסכם. לדבריה, מדובר בכך שהנתבעת החנתה את מכוניתה בסמוך לדירה. אחותה ביקשה ממנה להזיז את הרכב כי אחות אחרת שלהם משתמשת בחניה זו. בעקבות כך הנתבעת החלה לצעוק עליהם, להיכנס לביתם ואף הפכה צלחת עם קליפות. לאחר מכן, היא שמעה מאחותה, שאותה אחת (הנתבעת) חזרה עם בריון (אחיה) ואיימה על האחות.

מטעם הנתבעת העידו כאמור חברה שלה שהעידה שהנתבעת אמרה לה שהיא הותקפה על ידי אחיותיו של המשכיר כאשר היא הגיעה על מנת להכניס חלק מחפציה לדירה המושכרת. העיד אחיה שהוא קיבל טלפון מהנתבעת שבכתה וסיפרה לו על התקרית שארעה כאשר רצתה להכניס דברים לדירה. לדברי, הוא מיד עזב הכל ונסע אל הנתבעת ואף שיכנע אותה להתלונן במשטרה. והנתבעת עצמה שהעידה שהיא ביטלה את ההסכם כיון שפחדה להתגורר בדירה עקב התקרית שהיתה כאשר באה להכניס חפצים. לדבריה, היא הודיעה מיד על ביטול ההסכם וביקשה לקבל את שיק הבטחון. לדבריה, היא לא התגוררה כלל בדירה ולאחר היום של אותו ארוע לא חזרה שוב לדירה (מלבד חזרה אחת באותו יום עם אחיה).

השאלה היא איפוא האם בנסיבות שפורטו היתה הנתבעת רשאית לבטל את ההסכם, האם היא ביטלה אותו והאם התובע או אביו – המשכיר – היו רשאים למלא את שיק הבטחון ולבקש את גבייתו. שיק הבטחון מולא כאמור על ידי המשכיר וניתן לבנו התובע וחולל מחמת הוראת ביטול.

עיינתי בטענות הצדדים ובאתי למסקנה כי בנסיבות שנוצרו כאשר הנתבעת פחדה להתגורר בדירה עקב הארוע שארע בסמוך מאוד לאחר התחלת השכירות, ביטול ההסכם על ידה נעשה כדין ולפיכך לא היה עליה לשלם את שיק הביטחון. מאידך, כיון שמדובר בארוע שארע כ- 10 ימים לאחר תחילת השכירות אין מקום להורות על החזר דמי השכירות ששולמו מראש עבור חודש השכירות הראשון.

אני מקבל את גירסת הנתבעת באשר לאופי הארוע שבו הותקפה עקב תפישת מקום חניה בסמוך לדירה. התקיפה שבגינה הוגשה תלונה במשטרה בסמוך לארוע נעשתה על ידי אחיותיו של המשכיר. מתוך העדויות עולה כי בתוך משפחת המשכיר ישנם יריבויות שונות כאשר חלק מהאחים אינו מדבר עם חלק אחר, ובין היתר האחות של המשכיר, שמתגוררת מעל הדירה המושכרת, לא מדברת עם המשכיר כבר שנים רבות. אח אחר של המשכיר אמר לנתבעת, כמו שאמר גם לשוכר האחר שהעיד מטעם התובע, כי למשכיר אין זכות להשכיר את הדירה וכי יש על הדירה דיונים משפטיים. לטעמי אדם אינו יכול לגור ב"גוב אריות" ולא ניתן לדרוש ממנו לעשות כן. משהתבררו לנתבעת הסכסוכים שבין האחים ומשהיא הותקפה, כבר בעת ניסיונה להכניס חפצים לדירה, אף אם אין להאשים את המשכיר או את התובע בכך, היא רשאית היתה לבטל את ההסכם כפי שעשתה בפועל. מתוך העדויות עולה כי אכן הנתבעת לא הופיעה עוד בדירה לאחר אותו ארוע תקיפה, שהביא אותה לבטל את ההסכם. לפיכך יש להעדיף גם כאן את גירסת הנתבעת באשר למועד ביטול ההסכם שהיה כ- 10 עד 15 יום לאחר חתימת ההסכם ולא לאחר כחודש וחצי מתחילת השכירות, כפי שטען אביו של התובע.

כאמור, אף אם אין למצוא אשמה של התובע או המשכיר בסיבות שהביאו לביטול ההסכם, עצם העובדה שהנתבעת לא יכלה להפיק מהנכס המושכר את התועלת ולהשתמש בו למטרת השכירות די בהם כדי להקנות לה את הזכות לבטל את ההסכם ולא לשלם את דמי השכירות. על פי הוראות סעיף 15(א) להסכם השכירות זכאי שוכר, שלא ביטל הסכם, שלא לשלם דמי שכירות למשך התקופה בה לא היה יכול להשתמש במושכר למטרת השכירות. הפסיקה קבעה כי גם מטרד על ידי צד ג' שמונע את השימוש למטרת המושכר נכנסת למסגרת סעיף זה. ככל שיש לתובע או לאביו טענות כנגד אותו צד ג' שגרם למטרד, עליו לפעול נגד צד ג' ואולם מתוך הוראות סעיף 15(א) הנ"ל ברור שלשוכר זכות לבטל את הסכם השכירות ואם לא ביטל זכותו שלא לשלם את דמי השכירות.

בנדון דנן, כאמור, אני מקבל את גירסתה ועדותה של הנתבעת בכל הקשור לארוע שארע ביום שבו ביקשה להכניס חפצים. אני מאמין לנתבעת שארוע זה גרם לה לחוש שהיא לא תוכל להתגורר בדירה ולהשתמש בה למטרת השכירות. הנתבעת פחדה עליה ועל בנה ולפיכך זכותה היתה לבטל את ההסכם כפי שעשתה וממילא זכותה היתה לקבל בחזרה את שיק הביטחון. לשיק זה לא ניתנה תמורה כלשהי ולא התקיימו התנאים המאפשרים למשכיר למלא את פרטי השיק ולהגישו לגביה. לאמור לעיל יש להוסיף שהעובדה שהמשכיר המתין 4 חודשים על מנת להשכיר שוב את המושכר על אף שלדבריו לדירות באיזור יש קופצים רבים, מהווה אף היא פעולה בניגוד לחובה להקטין את הנזק שכן היה ברור לו שהנתבעת לא מתגוררת במקום.

כאמור לעיל יש לדחות גם את התביעה הנגדית וזאת מכמה סיבות.

הראשונה, התובע הוא לא זה שהשכיר לנתבעת את הדירה וממילא הוא לא קיבל את דמי השכירות עבור חודש השכירות הראשון. הדירה הושכרה על ידי אביו וככל שיש לנתבעת תביעה בגין הסכום ששילמה עבור חודש השכירות הראשון עליה להגיש תביעה נגד המשכיר (אביו של התובע) ולא נגד התובע.

שנית, ביטול ההסכם כ- 10 – 15 יום לאחר כריתתו מזכים את המשכיר בדמי השכירות לפחות לחודש השכירות הראשון כפי ששולמו.

התוצאה היא איפוא שהתביעות ההדדיות נדחות ואין צו להוצאות.

יש לסגור את תיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע השיק.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ח' אלול תשע"א, 07 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.