דוברת נ' ועדת ערר מחוזית- מחוז חיפה ואח'

פסק דין

רקע

1.         העתירה עוסקת בשני מבנים, קדמי ואחורי, בגוש 10607 חלקה  44 רחוב אורנים 19 בקריית טבעון  (להלן – "החלקה"). העותר מתגורר בחלקה 43 הגובלת בחלקה 44.  בעלת החלקה היא המשיבה 4, הגברת פרקש (להלן – "המשיבה").

עתירה זו מתווספת לשורה ארוכה של הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים, לרבות עשרה עררים שונים שהוגשו לועדת הערר, העוסקים כולם בחלקה והשימוש הנעשה בה על ידי הבעלים.

2.         שני המבנים בחלקה נבנו בהיתר - האחד בשנות השישים והשני בשנת 1972, ובמשך שנים רבות שימשו כבית אבות. המחזיקים בחלקה ובבית האבות בנו במשך השנים תוספות בניה שונות ללא היתר, והועדה המקומית ביקשה מבית המשפט כי יוצא צו הריסה שיפוטי ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965. לבקשה צורפה רשימה של החריגות לגביהן נתבקש צו ההריסה, ובית המשפט נעתר לבקשה וכן נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה לא יאלצו המשיבה והמשיב 5 - חתנה של המשיבה ומי שניהל באותה עת את בית האבות (להלן – "המשיב"), להרוס בנייה אשר לגביה יינתן היתר בדיעבד (ראו ב"ש 3081/01 מדינת ישראל נ' מושיץ (2001)). בשנת 2003 סגר המשיב את בית האבות. המשיבה  מכרה את הבית האחורי לשתי משפחות ובשנת 2008 עבר המשיב  להתגורר בבית הקדמי עם משפחתו.  בהמשך נכנסה לגור בבית הקדמי ביחד עם המשיב  גם נכדתה של המשיבה.

3.         במשך השנים ניסה המשיב  לקבל היתר בדיעבד לגבי תוספות בניה וכן לקבל היתר לבניה חדשה. בקשת ההיתר של המשיב מושא דיון זה היא בקשה למתן היתר למצב סופי, לאחר שהמשיב  ביצע במגרש הריסות והתאמות על פי הוראות הועדה המקומית וועדת הערר בעררים קודמים. הבקשה לא פורסמה כיוון שהועדה המקומית סברה שלא היה בכך צורך, מאחר שהיא תאמה את התוכניות החלות על החלקה, ועל כן לא נדרשו הקלות (ראו סעיף 2 בערר 239/11)

4.         ביום 22.6.2011 אישרה הועדה המקומית בקשה של המשיבים 4 ו-5 הכוללת מתן היתר למסד סגור וחדר מכונות במבנה הקדמי, היתר לאדניות להגבהת פני הקרקע, הקמת גדר בגבול הדרומי של החלקה, תוספת שני ממדי"ם, ושיפור המיגון במגרש (נספח ג' לעתירה). העותר הגיש ערר על החלטת הועדה המקומית בפני ועדת הערר, בערר 239/11, בטענה כי הבקשה של המשיב  אינה תואמת את התוכניות החלות, את הוראות הדין והחלטות קודמות של ועדת הערר. ועדת הערר קיבלה את הערר בשני עניינים ודחתה אותו בעניינים אחרים (להלן – "החלטת ועדת הערר").

על החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו.

טענות העותר בתמצית

5.         העותר טוען כי הועדה המקומית, ובעקבותיה ועדת הערר אישרו את מתן היתר הבניה למשיב  בניגוד להוראות שונות בתב"ע החלה על החלקה - טב/106. לטענתו, בתב"ע נקבע כי לא יינתן היתר בניה במגרשים בהם קיים מבנה המיועד להריסה, לא יבנו יותר מ-3 יחידות דיור על מגרש מסוג החלקה של המשיבים 4-5 ואף על פי כן המשיב פיצל יחידת דיור אחת לשתי יחידות,  וכן גובה המבנים לא יעלה על 8.5 מטרים, בניגוד למה שאושר. עוד טוען העותר כי על פי תוכנית טב/מק/210  החלה על החלקה, אין לאשר מקומות חניה נפרדים בחלקה. לבסוף טוען העותר כי גובה הקיר התומך שאושר לחניות גבוה מהמותר על פי טב/106.

6.         העותר טוען עוד כי המשיבים לא מילאו אחר הוראות פסקי הדין ב"ש 3081/01 מדינת ישראל נ' מושיץ (2001) ועת"מ 1146/03 פרקש נ' ועדת הערר (2003) שניתנו בעניין החלקה, וכי הועדות שדנו בעניינם התעלמו מכך, בין היתר, לטענתו, עקב היות המשיב סגן ראש המועצה, וממלא מקום ראש המועצה.

7.         העותר מוסיף וטוען כי הועדה המקומית אישרה ללא פרסום בקשת הקלה, בניגוד לחוק - אישור חורג בפיר מעלית הבית הדרומי. לטענתו, השימוש החורג הוא בכך שהפיר משמש לכאורה לאחסון ולא למעלית.

8.         עוד טוען העותר כי הועדה המקומית אישרה את מתן ההיתר למרות שהמשיב לא מילא אחר דרישתה להנמיך את גובה קומת המרתף כך שלא יעלה על 180 ס"מ.

9.         לבסוף טוען העותר כי החלטת  ועדת הערר פגומה שכן ההחלטה מבוססת על דוח מטעה בעניין גובה עליית הגג במבנה האחורי וגובה המרתף במבנה הקדמי. כן טוען העותר כי נפגעה זכות הטיעון שלו בפני הועדה.

תגובת ועדת הערר

10.       ועדת הערר טוענת כי דין הערר להידחות שכן לא נפל כל פגם בהחלטתה. לעצם העניין טוענת הועדה כי לעותר אין זכות עמידה בערר בנושאים בהם דחתה את הערר, כי החלטתה מבוססת על מידע נכון ועדכני,  וכי ניתנה לעותר זכות טיעון בדיון שהתקיים בפניה. עוד נטען כי יש לדחות את טענותיו של העותר במישור התכנוני שכן מדובר בנושאים מקצועיים מובהקים. 

תגובת הועדה המקומית והמועצה המקומית בטבעון

11.הועדה המקומית והמועצה המקומית סבורות אף הן כי דין העתירה להידחות שכן לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר. משיבות אלה טוענות עוד כי המפקח מטעמן וידא כי מולאו התנאים הנדרשים, לרבות, הנמכה של המרתף. כן נטען כי בקשת ההיתר של המשיב בעניין החניות תואמת את הנדרש על פי תוכנית טב/מק/210. לטענתן, העותר לא נכח בביתו של המשיב  בעת שנערכה הביקורת על ידי הפקח מטעמן ולא ערך מדידות בתוך הבית ולכן אין בסיס לטענותיו כאילו הדוח של הפקח אינו נכון.

טענות המשיבים

12.       המשיבים 4 ו-5 מצטרפים לטענות ועדת הערר וטוענים אף הם כי דין העתירה להידחות בהעדר כל עילה להתערב בהחלטת ועדה הערר, אשר לא נפל בה כל פגם. לטענתם, המרתף נאטם כנדרש, למעט הותרת פתח על מנת שהפקח יוכל לבחון ולראות שנעשתה הגבהה של רצפת המרתף כנדרש. כן נטען כי תוספות הבניה שאינן תואמות את התוכנית החלה על החלקה נהרסו כנדרש, הן בהוראות החלטות שיפוטיות שניתנו בנדון והן בהתאם להחלטות הועדות, ולגבי החלקים שניתן לאשר, הוגשו בקשות מתאימות.