דואק נ' המשרד לביטחון פנים - אגף רישוי כלי יריה ואח'

זוהי עתירה התוקפת את החלטות המשיבים (להלן: "הגורם המוסמך"), לפיהן בוטלו רישיונותיו של העורר הן לשאת כלי ירייה והן לשמש כמדריך ירייה.

יצוין כי העותר הינו מדריך ירי במקצועו שהוא בעל רישיון נשק מזה 15 שנה ועובד כמדריך ירי הן בשוק הפרטי וכן מדריך לוחמים מטעם רשויות המדינה.

הנמקת הגורם המוסמך בשלילת הרישיונות הייתה שנשקפת מן העותר סכנה וזאת לאור תלונות למשטרה שהוגשו נגדו על ידי אשתו הנמצאת עימו בהליך גירושין קשה ומכאיב מזה כשנה וחצי. באותן תלונות נטען כלפיו כי היה אלים כלפי המתלוננת וכי איים עליה.

יצוין כי קודם לכן לא היו כל תלונות הנוגעות לאלימות כלשהי מצד העותר, וכי הוא חסר עבר פלילי.

עוד יצוין כי בעקבות כל התלונות שהוגשו על ידי אשתו של העותר, לא הוגש עד היום כל כתב אישום והתיקים עצמם, בחלקם, נסגרו בעילות של העדר אשמה וחוסר ראיות.

הרשות המוסמכת למתן רישיון נשק על פי סעיף 11 לחוק היא "פקיד רישוי על פי המלצת קצין משטרה בכיר" כאשר בהתאם לסעיף 12 לחוק, פקיד הרישוי רשאי לפי שיקול דעתו ליתן רישיון או לסרב לתיתו, להתנות את מתן הרישיון בתנאים ובהגבלות או להטיל תנאים והגבלות על רישיון שכבר ניתן, וכן לבטל רישיון תוך תקופת תוקפו. למשרד לביטחון פנים קיים שיקול דעת רחב לקבוע את התנאים למתן רישיון או חידושו, כולל קביעת "תבחינים" למתן הרישיונות (עת"מ 43570-04-16 שרון ארד נ מדינת ישראל – המשרד לביטחון פנים (27.7.2016). בין היתר נקבע כי מתן רישיון לכלי ירייה מותנה בקיומה של עילה המצדיקה את מתן הרישיון, וזאת בשל תחום עיסוקו של מבקש הרישיון, מקום מגוריו וכיוצא בכך.

על פניו נראה כי מדיניות זו משקפת איזון ראוי בין האינטרס להבטיח את בטחונו של הפרט, העלול להימצא במצב סיכון, ובין האינטרס להגן על שלום הציבור העלול להיפגע כתוצאה מריבוי כלי ירייה ו/או הגעתם לידי גורמים עוינים ופליליים. אין גם צורך לומר כי פקיד הרישוי רשאי להביא בחשבון את הצורך להגן על שלום הציבור מפני החזקת כלי נשק בידי כאלה שקיים להערכתו סיכון מוגבר בהחזקת נשק על ידם, ואף זאת תוך איזון בין העילה העומדת ביסוד הבקשה לקבלת הרישיון או לחידושו, ובין אותו סיכון ובהתאם לעוצמתו.

מושכלות יסוד הם כי בית משפט זה אינו שם שיקול דעתו במקום שיקוליה של הרשות. בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתה של הרשות אלא כאשר הוא חרג ממתחם הסבירות או כאשר החלטתה התקבלה ללא בסיס ראייתי מספיק או מבלי שניתנה הדעת למכלול הנתונים הרלוונטיים ולאיזון ביניהם (בג"צ 4370/01 לפקה נ' משרד הפנים, פ"ד נז(4) 920; בג"ץ 8119/10 פרידמן נ' שר הפנים, 13.01.11).