פסק דין
תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך של 16,340 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, עקב שירותי צילום (וידאו וסטילס) שהעניקו הנתבעים לתובעים ביום חתונתם. הנתבעת 1 הינה החברה שסיפקה לתובעים את שירותי הצילום, כאשר, לטענת התובעים, שירותי הצילום הוזמנו דרך סניף הנתבעת 1 הממוקם במרכז הכרמל בחיפה תחת השם "סיקולסקי צלמים". הנתבעים 3-2 הינם הבעלים ו/או מנהלי הנתבעת 1 ו/או בעלי מניותיה.
הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין, לא מנומק, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), וזאת על יסוד החומר שבתיק, ולאחר שבית המשפט יצפה בסרט החתונה שהוגש ע"ג דיסק. הוסבר לצדדים כי סיכויי הערעור על פסק הדין נמוכים.
התובעים טענו כי ביום חתונתם, 1.3.11, הגיעו שני צלמים (וידאו וסטילס) מטעם הנתבעת 1 לביצוע צילומי נוף והכנה, כאשר צלמים אלו היו נעדרי מוטיבציה ורצון לצלם, והיה צורך לפנות לנתבעים על מנת להחדיר בהם מוטיבציה לעבוד ולצלם. נטען כי הנתבעים הפרו הפרה בוטה ויסודית של חוזה/הזמנת עבודה מיום 12.11.10 שנערך על ידי הנתבעים, כאשר לא נשלח צלם וידאו נוסף לאירוע, על אף שהתובעים שילמו לנתבעים סך של 10,500 ₪ כולל מע"מ, שכלל גם את עלות הצלם השני. התובעים טוענים כי כתוצאה מהפרה זו, כל האירוע צולם במצלמת וידאו אחת בלבד במקום שתיים, כאשר החלקים המרגשים ביותר בחתונה - הליכת התובעים לחופה וכניסתם אליה שנמשכו שלוש דקות לפחות - לא צולמו כלל בווידאו, ככל הנראה, בשל תקלה במצלמת הווידאו היחידה שהייתה באירוע, ובכך התרשלו הנתבעים ו/או הצלמים מטעמם שלא סיפקו לתובעים שירות הולם, מקצועי, אמין ובטוח. התובעים טוענים כי אילו היו באירוע שתי מצלמות וידאו כמוסכם בחוזה, היה גיבוי נוסף לצילום הכניסה לחופה אשר לא צולמה כלל על ידי צלם הווידאו היחיד שנכח באירוע.
עוד נטען כי הנתבעים פעלו במרמה ובהטעיה והפרו את חובות הגילוי ותום הלב כלפי התובעים משלא דיווחו להם על מחדל אי צילום הכניסה לחופה. לטענתם, הנתבעת 1 עשתה ניסיון רשלני לערוך סרט מזויף על ידי הדבקת תמונות סטילס בתוך הסרט הערוך והגולמי, ורק כאשר פנו התובעים מיוזמתם לנתבעת 1, נמסר לתובעים על מחדלה של הנתבעת 1. התובעים טענו כי פניית בא-כוחם לנתבעת 1 מיום 28.2.12 לא נענתה, ולכן עתרו בתביעתם המתוקנת לפיצוי כספי בסך של 16,340 ₪, בהתאם לפירוט כדלקמן: סך של 1,000 ₪ בגין אי הגעת הצלם השני לאירוע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום הגשת התביעה בסך של 1,340 ₪; וסך נוסף של 15,000 ₪ בגין הסתרת מידע, טרדה ועוגמת נפש עקב אי צילום הליכת התובעים וכניסתם לחופה.
הנתבעים טענו כי שני צלמי הנוף שנשלחו לתובעים ביום חתונתם הינם מקצועיים ביותר, מועסקים בקביעות ונשלחים תדיר לצלם אירועים מהסוג שהוזמן על ידי התובעים. לטענת הנתבעים, התובעים אינם מלינים על האיכות והמקצועיות של צילומי הנוף וההכנה טרם ההגעה לאולם, ולכל היותר, מדובר בתחושתם הסובייקטיבית של התובעים, כאשר הצלמים אינם אמורים להוות צוות הוואי שתפקידו לבדר ולשעשע את התובעים. הנתבעים טענו כי למקום האירוע הגיעו שני צלמי סטילס וצלם וידאו אחד, כאשר לאחר בירור שנעשה כעבור כשבוע ימים לאחר האירוע, התברר כי פקידת המשרד שגתה ובטעות שבתום לב הזמינה לאירוע צלם וידאו אחד במקום שניים. נטען כי לאחר שהתגלתה התקלה, נערכה פגישה בין התובעים לנתבע 3 במשרדי הנתבעים, ולאחר שהתובעים הביעו את שביעות רצונם מאיכות סרט הווידאו ומאלבומי התמונות, הציע הנתבע 3 כמחווה של רצון טוב לשחזר את אותן "שלוש" הדקות החסרות, ולצורך כך נעזרו הנתבעים במומחה לעריכת סרטי וידאו אשר שיחזר ושיבץ תמונות של כניסתם לחופה של התובעים בסרט הווידאו, ובכך מילא את החסר באופן מקצועי ביותר. הנתבעים טענו כי עלות השחזור הינה בסך של 1,160 ₪ (חשבונית מס/קבלה מס' 15 שצורפה לכתב ההגנה), כאשר הנתבעים הודיעו לתובעים כי יזקפו לזכותם צילום אירוע משפחתי עתידי בעלות של 1,500 ₪.
לטענת הנתבעים, מכתב ההתראה מיום 28.2.12 התקבל בחלוף שנה תמימה ממועד האירוע ועל אף שהתובעים הביעו את שביעות רצונם מאיכות האלבומים וסרט הווידאו בסמוך למועד מסירתם. נטען כי אילו הייתה התקלה מדווחת על ידי התובעים למי מהנתבעים בעת האירוע, הנתבע 3 שנכח במהלך כל האירוע, היה ממלא את מקום הצלם הנוסף. הנתבעים טענו כי אין בנוכחות של צלם נוסף להבטיח את שלוש הדקות החסרות בכניסתם לחופה שכן גם אם היו מגיעים לאירוע שני צלמי וידאו, אחד מהם היה מתמקד בקהל, והאחר - בכניסת התובעים לחופה. עוד נטען כי הקטע החסר אינו עולה על דקה או 20-15 שניות (לפי מכתבו של עורך הווידאו, רמי ימין, שצורף לכתב ההגנה) שהוא זמן כניסתם לחופה, שהרי מרחק ההליכה לחופה אינו עולה על כ- 15 מטר בלבד. לטענת הנתבעים, קטע זה שלא צולם בחלקו, נבע מתקלה רגעית במצלמת הווידאו, דבר אשר לא היה בשליטת הצלם.
עוד נטען כי משכשל ניסיונם של התובעים להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח בהתאם לסעיף 8 למכתב ההתראה, ועל אף השירות האישי והמקצועי שהעניקו הנתבעים לתובעים, הגישו התובעים את התביעה דנן בחלוף שנה מיום האירוע, תוך כדי ניסיון ליצור מצג שווא של הונאה וזיוף מצד הנתבעים, תוך הכפשת שמם הטוב, ובניסיון להאדיר את הפגיעה שנגרמה להם בשל שלוש הדקות היחידות שלא צולמו מתוך אירוע שנמשך שעות רבות, החל משעות הצהריים אל תוך הלילה, כאשר משך סרט הווידאו כולו, לאחר עריכה, הינו כ- 3 שעות.
לפיכך, טענו הנתבעים כי התביעה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב מובהק כשהיא מהווה ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט, ועל כן יש לדחותה ולחייב התובעים בהוצאות.
הכרעה:
לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות של הצדדים על צרופותיהם, קראתי את תצהירי העדות הראשית, עיינתי בחומר שצורף לתיק, וצפיתי בלשכתי בדיסק של צילום החתונה שהגישו התובעים, וכן לאחר ששמעתי את התובע והנתבע 3, באופן בלתי אמצעי, בעל-פה בפניי, ולאור הסמכות שניתנה לי ליתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, הנני מחייבת את הנתבעת 1, לשלם לתובעים סך של 3,500₪, בתוספת אגרת פתיחת ההליך בסך של 365 ₪, ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסך של 1,000₪ כולל מע"מ.
הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
לאור המתווה הדיוני ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה.
המזכירות מתבקשת לשגר את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ג' אדר תשע"ג, 13 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.