דהן נ' מדינת ישראל

החלטה

מבוא:

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961, ולביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה. החלטות הפסילה וההשבתה נמסרו למבקש ביום 30.10.11 בשל נהיגה בשכרות.

טענה מקדימה, לעניין זכות ההתייעצות עם העו"ד:

ב"כ המבקש טוען כי היה על השוטרים לידע את המבקש אודות זכותו להיוועץ בעורך דין טרם השימוע.

אין ספק שהזכות להיוועץ עם עו"ד הוכרה כזכות בסיסית ומהותית, עם זאת אינני סבור כי בתיק זה אי ידוע המבקש אודות זכותו זאת, הנה פגם היורד לשורשו של עניין ופוגע פגיעה מהותית בזכויות יסוד עד כדי להצדיק קבלת הבקשה או להביא לבטלות ההליך של הפסילה המנהלית.

תחילה אציין כי מדובר בפעם שניה שבו המבקש נעצר בגין עבירה זו, הוא כבר הורשע בעבר בגין נהיגה תחת השפעת סמים / אלכוהול בבית המשפט וסביר להניח כי ידע מהן זכויותיו. כמו כן מחומר החקירה עולה כי המבקש הבין היטב מה משמעות והשלכות ההליך השימוע.

אולם גם אם לא הבין (ולמען הזהירות), אציין כי הלכה פסוקה היא כי:

"יש להפריד במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית בין שני מישורים:

המישור הראשון - הפגם בהחלטה. המישור השני - נפקות הפגם.

במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצא באלה. אם קבע בית המשפט, במישור הראשון, שנפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר, את הסעד הראוי... ואפשר... שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם. כך לגבי כל סוג של פגם, לרבות פגם של חוסר סמכות...

ואם פגם של חוסר סמכות אינו מחייב את המסקנה שההחלטה המנהלית בטלה מעיקרה, אלא המסקנה תלויה בנסיבות, קל וחומר כך בפגמים אחרים, לרבות הפרה של זכות הטיעון..."

(עינת הראל נ' מ"י -סעיף 7 לפסה"ד- רע"פ 4938/99).

לאור ההלכה בדבר בטלות יחסית, יש לבדוק את נפקות ההפרה של זכות הטיעון במקרה הנדון, ובית המשפט רשאי לבחון, האם בטענותיו האחרות של המבקש כדי לשנות את ההחלטה המנהלית לגופה.

לאור האמור, השאלה העומדת עתה לבחינה בפני בית המשפט הינה, האם יש יסוד להחלטת קצין המשטרה לאסור שימוש ברכב וזאת גם לאור הטיעונים כפי שנטענו בפני בית המשפט, על ידי ב"כ המבקש.

לעניין רישיון הנהיגה:

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתה של המבקשת, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתה, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום האמור, הבחינה שוטר במבקש נוהג במכונית לטענת השוטר באופן פרוע ובחוסר זהירות, ועצר אותו בשעה 01.30, בבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לשכרות, נדרש לבצע בדיקת נשיפה, הוסברה לו מטרת נטילת הדגימה, המבקש סרב בטענה שהוא אסמטי, וסרב לבצע למרות שמהות הסירוב והשלכתו הוסברה לו, המבקש כשל במבחני הביצוע לחלוטין (ואף נפל במהלך הבדיקה) ולהערכת השוטר נמצא תחת השפעה כבדה.