מונחת בפניי תובענה, ולפיה מבקשת התובעת אשר שילמה סך של 12,000 ₪ לנתבע בגין ייעוץ משפטי, כי הנתבע ישיב לה את הסך של 12,000 ₪ אותם שילמה, בקיזוז שכ"ט בעבור הייעוץ.
עפ"י כתב התביעה, במהלך חודש ינואר 2013, התובעת זומנה לחקירה במחלקת חקירות, וזאת בשל תלונה שהוגשה כנגדה ע"י אחת הלקוחות שערכה קניות בחנות (התובעת הינה בעלת עסק לממכר בגוד).
בחקירה נטען כלפי התובעת, כי שיק שניתן ע"י הלקוחה זוייף, והתובעת מצדה מסרה את גרסתה. לאחר החקירה ובשל חששה של התובעת, היא פנתה אל עו"ד חליחל על מנת לקבל ייעוץ והכוונה. בתאריך 24.1 נערכה פגישה במשרדו של הנתבע, כאשר במהלך הפגישה הובהר לתובעת עפ"י גרסתה, כי מצבה המשפטי קשה, וכי באחד מן הימים הקרובים היא צפויה להיעצר.
בהמשך טוענת התובעת, כי עו"ד חליחל מסר לה, כי עליה לשלם סך של 12,000 ₪, ולאחר שיוגש כתב אישום, היא תאלץ להוסיף 13,000 ₪ לניהול התיק המשפטי עד לסיומו. לאחר חלוף מספר חודשים בהם לא נעצרה התובעת, היא פנתה לעו"ד חליחל על מנת שישיב לה את כספה ואולם לדבריה נדחתה, שכן עפ"י מסרון אותו שלח לה הנתבע, הוא כתב: "לא מגיע לך כלום ממני, תעשי מה שאת רואה לנכון, שיש בינינו הסכם, אני נתתי לך הצעת מחיר, את הסכמת, שילמת, קיבלת חשבונית מס כדין, נתתי לך ייעוץ ונגמר העניין, שיהיה לך בהצלחה".
הנתבע מצדו טוען בכתב הגנתו, כי התובעת התקשרה אליו ביום 3.1, וביקשה ממנו להגיע באופן דחוף לחנות הבגדים שבבעלותה. הוא אכן הגיע, והיא דחתה את התייצבותה לחקירה לאחר היוועצות עם הנתבע ליום 6.1. עפ"י כתב ההגנה סוכם, כי התובעת תגיע למשרדי החקירה בעכו, ובמידה והנתבע יצטרך להגיע לשם, יהיה עליה לשלם סכום של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.
עפ"י דברי הנתבע, כשהגיעה התובעת לחקירה, והיא יצרה עמו קשר טלפוני ומסרה לו כי מדובר בחשד לזיוף, הוא מסר לה בטלפון, כי אין צורך שיגיע לחקירה, והיא אינה צפויה להיעצר.
עפ"י כתב ההגנה, הוא נפגש עם התובעת מספר פעמים בחנות שבבעלותה, וייעץ לה כיצד לנהוג באותה חקירה.
ביום 4.2 נפגשו הצדדים, כאשר באותו מועד גבה הנתבע מעם התובעת סכום של 12,000 ₪ עבור הייעוץ המשפטי שניתן לתובעת עד אותו מועד, ועפ"י דבריו סוכם, כי במידה ויהא צורך בייעוץ משפטי נוסף עד סיום החקירה, לא ייגבה ממנה שכ"ט נוסף. הסכום ששולם היה עבור ייעוץ משפטי כולל מתחילת החקירה ועד סיומה.
הצדדים חזרו על טיעוניהם בפני בית המשפט, והנתבע גם חקר את התובעת על גרסתה.
יצויין, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת שילמה סך של 12,000 ₪ לנתבע, והוא מצדו מסר לה חשבונית מס/קבלה מס' 1554 על סך 12,000 ₪ ובה מצויין, כי מדובר בייעוץ משפטי.
אין גם חולק, כי הנתבע לא החתים את התובעת על הסכם שכר הטרחה עפ"י הנדרש בכללי לשכת עורכי הדין ובתשובה לבית המשפט השיב, כי לא עשתה כן, כי מדובר בייעוץ בלבד.
מעבר לעובדה כי חטא הנתבע בכך שלא החתים את התובעת על הסכם שכר טרחה מפורט וגם לא הסביר לה מה יכלול אותו סכום אשר הוא דרש ממנה וקיבל גם בסך 12,000 ₪, ובמובן זה שההסבר יהיה מפורט בכתב, אזי גם עפ"י כתב ההגנה, מדובר בייעוץ משפטי בלבד, אשר לפי דברי התובעת, ערך כ-6 שעות.
התובעת מצדה חדלה בכך, שלא ביקשה הסבר מפורט קודם למתן התשלום, וגם לא ערכה בדיקה מפורטת, כפי שעשתה לאחר מכן. היא הסכימה לשלם את אותו סכום, היא גם שילמה את אותו סכום אם כי לדבריה, עשתה זאת מחמת הלחץ בו היתה מתונה.
הנתבע מצדו גם בכתב הגנתו ציין, כי אם אמור היה להתייצב בחקירתה בעכו, ומדובר בנסיעה של מספר שעות כולל חקירה ושיבה לקרית שמונה, אזי היה גובה ממנה 1,500 ₪ בצירוף מע"מ, ומדובר פחות או יותר בשעות שוות ערך לשעות הייעוץ אותן נתן.
בסופו של יום, חדל הנתבע באופן ניכר, כאשר התובעת מצדה גם היא לא עשתה את המצופה מלקוח סביר, ומשום כך אני מורה, כי הנתבע ישיב לתובעת סך כולל של 7,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
בנסיבות, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.