דהן נ' הכשרת הישוב בישראל בעמ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת בתאונת דרכים, על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

המחלוקת בין הצדדים היא במישור הנזק בלבד.

רקע:

1.התובעת, ילידת 12.10.1946, נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.4.09.

2.ממקום התאונה פונתה התובעת לבית חולים הלל יפה בחדרה, ומשם הועברה, לבקשתה, לבית חולים גליל מערבי הסמוך לביתה.

3.התובעת אובחנה כסובלת משבר פריקה בקרסול שמאל. היא עברה ניתוח לשחזור פתוח של השבר וקיבוע פנימי באמצעות פלטה וברגים. התובעת אושפזה למשך 3 ימים, ולאחר מכן שוחררה לביתה כשרגלה מגובסת. התובעת המשיכה להיות במעקב רפואי בקופת החולים ובבית החולים.

הנכות:

4. מומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר נמרוד רוזן, קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 14.5%. נכות זו מורכבת מנכות בשיעור 10% עפ"י תקנה 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956) (בגין ארטריטיס עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות), או לחילופין עפ"י תקנה 48(3)(א) לתקנות (הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול), וכן מנכות בשיעור של 5%, מחצית הנכות על-פי תקנה 32(2)(א) לתקנות, בגין פגיעה סנסורית קלה של עצב הפרונאלי.

5.אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו, ולפיכך אני קובעת כי הנכות הרפואית של התובעת הינה בהתאם לקביעת המומחה, כמפורט לעיל.

הנכות התפקודית:

6.התובעת טוענת כי פציעתה בתאונה פגעה קשות בתפקודה באופן שנשלל לחלוטין כושר השתכרותה. הנתבעת, מנגד, טוענת כי לא היתה לפגיעה השלכה תפקודית ממשית, וכי קשייה התפקודיים של התובעת, ככל שקיימים, מקורם בבעיות בריאותיות קודמות שאינן קשורות לתאונה.

7.על מנת להעריך את ההשפעה התפקודית של הנכות שנגרמה לתובעת בתאונה, יש לבחון את מכלול נסיבותיה של התובעת ואת קורותיה לפני ואחרי התאונה כפי שהוכחו בפני.

8.לפי העולה מהעדויות, עובר לתאונה עבדה התובעת כשרטטת ידנית בנגריה בכרמיאל, וכן ביצעה עבודות פקידות בנגריה. מהעדויות עולה כי עבודתה היתה במשרה חלקית בלבד; לפי עדותה, היא עבדה כיומיים בשבוע, למשך 9 שעות ביום (עמ' 5 ש' 13), ועפ"י עדות מעסיקה, מר ישראל קורנפלד (להלן – ישראל), מתכונת העבודה לא היתה קבועה והיא השתנתה בהתאם לצרכים וליכולות של העסק. שכרה של התובעת בגין עבודתה זו עמד על סך של כ- 2,000 ₪ לחודש. מדו"ח רציפות מעסיקים של המל"ל אשר הוגש כראיה מטעם הנתבעת, עולה כי התובעת החלה לעבוד בנגריה בשנת 2000, תוך שעבודתה במשך השנים לא היתה רצופה אלא היו בה הפסקות, חלקן לתקופות ארוכות. כך, לפי דו"ח המל"ל, בין ספטמבר 2004 לאוקטובר 2007, משך כשלוש שנים, לא עבדה התובעת כלל. עם זאת, מדו"ח המל"ל עולה כי במהלך כל שנת 2008 ובחודשים שקדמו לתאונה בשנת 2009, עבדה התובעת בנגריה בעבור השכר האמור.

9.לפי העולה מהעדויות, עבודתה של התובעת בנגריה כללה ביצוע שרטוטים באופן ידני, ובנוסף ביצוע מטלות משרדיות (עמ' 14, ש' 1-4). במסגרת עבודתה אף היתה התובעת מבצעת מדידות עבור הזמנות של לקוחות מחוץ לנגריה (שם, שם).

10.לאחר התאונה לא שבה התובעת לעבודה. מהעדויות עולה כי התובעת לא פוטרה אלא הודיעה על עזיבת העבודה, וזאת, לטענתה, מאחר שלא היה ביכולתה לבצע את מטלותיה במומה. לעניין זה טענה התובעת, כי המשרד בו עבדה נמצא בקומה שניה במבנה הנגריה, אשר אליה מוביל גרם מדרגות, שתמונתו צורפה לתצהירה, וכי היא לא היתה מסוגלת לעשות שימוש במדרגות עקב הפגיעה. הנתבעת טוענת כי טענה זו לא הוכחה כדבעי, שכן קיימת סתירה בין עדות התובעת, לפיה הנגריה ממוקמת בישוב מצפה חורשים, לבין עדות מעסיקה, ישראל, אשר ציין כי הנגריה עברה לכרמיאל כחודש לפני התאונה. אינני רואה לקבל טענה זו של הנתבעת. התובעת, כמו גם ישראל, הצהירו שניהם כי הנגריה ממוקמת בכרמיאל. ישראל הסביר בעדותו, אשר היתה מהימנה עלי לחלוטין, כי כחודש לפני התאונה עברה הנגריה לכרמיאל ממצפה חורשים. התובעת זיהתה בעדותה את המדרגות בתמונה כמדרגות המובילות למשרדה בנגריה, ואילו ישראל לא נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת בזו הלשון "תאשרי לי שהיום המשרד עבר למקום חדש?" ולכך השיבה כי איננה יודעת וכי "כל השנים היינו במצפה חורשים" (עמ' 7, ש' 13-14). את התשובה יש להבין ביחס לאופן בו נשאלה השאלה, תוך התייחסות למצב "היום", ולא לעת הרלוונטית לתאונה. נוכח האמור, אני מקבלת את עדויות התובעת וישראל, לפיהן למשרדה של התובעת בנגריה הוביל גרם מדרגות, כפי שהוא נראה בתמונות שצורפו.

11.עם זאת, אינני סבורה כי בכך כדי להכריע לעניין טענתה של התובעת כי איבדה לחלוטין את כושר השתכרותה לאחר התאונה. ראשית, החומר הרפואי והראיות אינם מלמדים על כך שאין ביכולתה של התובעת לעשות שימוש במדרגות. שנית, אף בהנחה כי שימוש תדיר במדרגות היה מכביד מבחינת התובעת, אין משמעות הדבר כי נשלל כושר השתכרותה וכי לא היה בידה להשתלב בעבודה מתאימה אחרת. כאמור לעיל, עבודתה העיקרית של התובעת היא כשרטטת, ובנוסף היא ביצעה עבודות פקידותיות, עבודות שהמרכיב הפיזי בהן איננו דומיננטי, ואשר פגיעה ברגל איננה מונעת לעסוק בהן. מנגד, יש שלתת משקל לגילה של התובעת (63 בעת התאונה), לעובדה כי כישוריה כשרטטת מוגבלים שכן אין הם כוללים עבודה במחשב (מיומנות שהצורך בה הולך וגובר בעבודה מסוג זה, לפי עדותו של ישראל, עמ' 13, ש' 18-19), ולעובדה שנכותה היא אורתופדית ותפקודית במהותה. בשים לב למכלול הנסיבות שפורטו לעיל, אני רואה להעמיד את נכותה התפקודית על 20%, וכך אף את הפגיעה בכושר ההשתכרות.

הנזק:

הפסדי שכר:

12.התובעת צירפה אישורי מחלה לתקופה שמיום התאונה עד יום 3.8.09, משך כ- 4 חודשים. המומחה הרפואי ציין בתשובותיו לשאלות הבהרה מטעם התובעת, כי י שלהכיר לתובעת בנכות זמנית של 100% לתקופה של חודשיים לאחר התאונה, בנכות זמנית של 50% לתקופה של חודשיים נוספים ובנכות זמנית של 30% לחודש נוסף. בשים לב לגילה של התובעת ולמאפייני הפגיעה ומוקם העבודה, סבורני יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן שכר מלא לתקופה של 5 חודשים לאחר התאונה, באופן המשקף נכות תפקודית מלאה לתקופה האמורה.