דהן ואח' נ' קליין ואח'

פסק דין - בעניין התביעה שכנגד

מבוא

התובעים שכנגד הינם בעלי הזכויות במגרש מס' 57 (נחלה מס' 13) בגוש 13340 במושב שאר ישוב (להלן "מגרש 57").

הנתבעים שכנגד, שכניהם של התובעים שכנגד, הינם בעלי זכויות החכירה של מגרש מס' 58 באותו גוש (להלן "מגרש 58").

עניינו של פסק דין זה הינו תביעת התובעים שכנגד לקבוע כי קיימת זיקת הנאה מסוג דרך מעבר העוברת בחלק ממגרש 58 ומובילה למגרש 57.

יאמר כבר עתה - בסיומם של ההליכים המשפטיים אשר מתנהלים בתובענות נשוא פסק דין זה מאז שנת 2008, שוב אין מחלוקת כי מן הדין לקבוע שקיימת זיקת הנאה כאמור. כפי שיפורט להלן, המחלוקת שנותרה הינה על הגדרת פרטי זיקת ההנאה, אך לא עצם קיומה.

העובדות

ביום 31.12.2002 חתמו הנתבעים שכנגד על חוזה (נספח א' לתצהיר הנתבעים שכנגד, להלן "החוזה") ולפיו הם רכשו את זכויותיו של מושב שאר ישוב במגרש 58. עוד באותו יום חתמו הנתבעים שכנגד והמושב על "נספח לחוזה מכר בית" (נספח ב' לתצהיר הנתבעים שכנגד), שם צוין כי לטענת הנתבעים שכנגד "קיימת אי התאמה משמעותית של כ- 300 מ"ר בין גודל המגרש כפי שמופיע בחלוקה לבין המציאות בשטח" ועל כן הוסכם כי הם יהיו רשאים לבטל את החוזה עד ליום 15.1.2003 או לקיימו על פי המצב הקיים.

בהמשך (ככל הנראה ב- 15.1.2003 על פי האמור בתחתית המסמך שיפורט להלן), חתמו הנתבעים שכנגד והמושב על נספח נוסף לחוזה ובו הוסכם, בתמצית, כי חלק משטח מגרש 58 נתפס על ידי כביש המערכת וחלק נוסף נתפס על ידי הכניסה למגרש 57, כך שמתוך השטח הכולל של מגרש 58 (833 מ"ר), כ- 297 מ"ר משמשים אחרים "ולכן מוגבלת יכולת השימוש החופשי והבלתי מופרע בפועל של הרוכשים במגרש והיא מסתכמת ב- 536 מ"ר".

בנסיבות אלה הוסכם, באותו נספח לחוזה, כי "הרוכשים מסכימים בזאת כי המשתמשים הנ"ל יהיו רשאים, גם לאחר שהזכויות במגרש יעברו לידיהם, להמשיך בשימוש שעשו בחלק הנ"ל וזאת כל עוד לא יסוכם בין הצדדים אחרת". עוד הוסכם כי בעקבות אותן מגבלות ביכולת השימוש במגרש וכתמורה להסכמתם האמורה של הנתבעים שכנגד, תופחת התמורה שעליהם לשלם למושב וזאת על פי שומה מתקנת שנערכה בעניין זה.

ולענייננו אף צוין באותו נספח לחוזה: "למען הסר ספק הרוכשים לא ימנעו מאחרים להמשיך ולעשות שימוש בשטחים במשמשים אותם גם היום, לא יציבו מכשולים בדרכים...".

הואיל והמקרקעין נשוא העניין הינם בבעלות מדינת ישראל, נחתם ביום 29.12.2003 חוזה חכירה ולפיו חכרו הנתבעים שכנגד מאת מנהל מקרקעי ישראל את מגרש 58 בשטח של "833 מ"ר בערך". באותו יום ניתן גם אישור המנהל על רישום זכויות הנתבעים שכנגד בנכס (נספח ד' לתצהיר הנתבעים שכנגד).

מהמסמכים האמורים, שלא נסתרו בעדויות הצדדים, עולה כי הנתבעים שכנגד הינם בעלי זכות החכירה של מגרש 58 בשטח של 833 מ"ר. בחלק משטח מגרש זה עוברת דרך הכניסה למגרש 57 וזאת בנוסף לכביש המערכת שאף הוא עובר בתחום מגרש 58. הנתבעים שכנגד רכשו את זכויותיהם כשעובדות אלה היו ידועות להם והוסכמו עליהם והתמורה שהם שילמו עבור רכישת זכויותיהם במגרש 58, אף הופחתה בשל כך.

ההליכים המשפטיים

הנתבעים שכנגד הם שיזמו את ההליכים המשפטיים נשוא ענייננו. ביום 22.10.2008 הם הגישו את התביעה בתיק מס' 5396-10-08 ובה הם תבעו את סילוק ידם של התובעים שכנגד ממגרש 58. ביום 23.10.2008 הם הגישו את התביעה בתיק מס' 6111-10-08, נגד הנתבעים מס' 1-2 ואחרים, ובה הם תבעו, בין השאר, כי יבוטל הנספח לחוזה וכי שטח המגרש שרכשו ישוב לגודלו המקורי – 833 מ"ר.

התובעים שכנגד, בתגובה, הגישו את כתב התביעה שכנגד בו עסקינן.

ביום 5.1.2012 החל להישמע בפני הליך ההוכחות. לאחר אותו דיון, במסגרתו נשמעו עדויות הנתבעים שכנגד, הודיעו הנתבעים שכנגד, ביום 11.1.12, כי הם חוזרים בהם מתביעותיהם. ביום 18.1.12 ובהסכמת הנתבעים מס' 1 ו- 2, נדחתה התביעה נגד נתבעים אלו ללא צו להוצאות. בדיון שהתקיים בפני ביום 25.1.12 הודיעו הנתבעים שכנגד כי הם מסכימים גם לדחיית התביעה נגד הנתבעים מס' 3-6, וכך נעשה.

נותרה להכרעה, אפוא, התביעה שכנגד.

הסעדים הנתבעים בתביעה שכנגד