דהן(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: "החוק") על החלטת ועדת השחרורים בראשות כב' השופט בולוס מיום 29.7.10.

פסק דין

כב' השופט ש' אטרש

1.העותר יליד 1954, נושא החל מיום 29.11.09 מאסר שני (מאסרו הראשון היה בעבודת שירות) למשך שנה בגין מעשה מגונה בקטינה. המדובר במי שביצע מעשים מגונים כלפי קטינות בעת שביצע עבודות שירות (אשר נגזרו עליו בגין עבירות מע"מ) בפנימייה בה שהו הקטינות. בעברו הרשעות קודמות בגין משיכת שיקים ללא כיסוי, הפרעה לעובד ציבור ועבירות מע"מ.

2. לאחר שנשא שני שלישים מתקופת מאסרו הובא עניינו של האסיר בפני ועדת שחרורים וזו החליטה לדחות את בקשתו לשחרור על תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר משסברה כי שחרורו עלול לסכן את שלום הציבור.

3. העותר מלין בפנינו על החלטת ועדת השחרורים. לטענתו, החלטת הועדה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בכך שהתעלמה מפרמטרים שהיה עליה לבחון על פי החוק ולא נתנה משקל ראוי לכל אלה:

א.מדובר במאסר ראשון של העותר, אשר לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה עמוקה.

ב. העותר סובל מבעיות רפואיות רבות.

ג. בנו של העותר בן ה- 28, סובל משיתוק מוחין ונמצא במצב סיעודי.

ד. העותר נמצא בסבב חופשות.

ה. התנהגותו של העותר הינה תקינה.

ו. העותר השתתף במשך 9 חודשים במסגרת שירות המבחן בקבוצה טיפולית ייעודית לטיפול בעברייני מין, תוך שיתוף פעולה מלא שתוצאותיו מרשימות.

ז. העותר המשיך את התהליך הטיפולי בין כתלי הכלא והשתלב במערך הטיפולי הייעודי לעברייני מין, הכולל השתתפות בקבוצות פסיכו-חינוכיות שונות.

ח. דו"ח הערכת מסוכנות שקבע כי רמת מסוכנותו של העותר הינה נמוכה.

ט. חוות דעת מב"ן אשר קבעה כי מדובר באדם בעל מסוכנות מינית נמוכה.

י. תוכנית טיפול פרטית המותאמת לצרכיו של העותר שנערכה על ידי ד"ר נמרוד שני – פסיכולוג קליני מומחה, הכוללת שילוב העותר בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין; העותר אף הביע את רצונו להשתתף במסגרת הטיפול במשך שנה, דהיינו, מעבר לתקופת השליש.

יא. מכתב העסקה מאת דהן מתן, אשר נטל על עצמו את האחריות להעסיק את העותר בנגריה.

ב"כ העותר הדגיש, הן בנימוקי העתירה והן בטיעוניו בעל פה בפנינו, כי העובדה שהעותר בחר להפסיק את ההליך הטיפולי ולממש את זכותו לקיים דיון בפני הוועדה טרם סיום ההליך הטיפולי, היא הסיבה היחידה שבשלה נדחתה בקשתו לשחרור על תנאי.

ב"כ העותר סבור, כי שילוב כל הגורמים כאמור לעיל, מעיד כי החלטת הוועדה, לפיה שחרורו על תנאי של העותר מסכן את שלום הציבור, חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות.

4. בכתב תשובתה מבקשת ב"כ היועמ"ש לדחות את העתירה ולהותיר את החלטת וועדת השחרורים על כנה. לטענתה, ועדת השחרורים בחנה את בקשת העותר, שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות נתוניו ונסיבותיו האישיים של העותר, והתרשמה כי לאור חומרת מעשיו והסכנה הנובעת משחרורו, אין בשחרורו של העותר בתנאים מגבילים כדי לאיין את מסוכנותו. עוד נטען, כי מדובר בהחלטה סבירה, שאין מקום להתערב בה.