דה קוניג בר נ' חזוט ואח'

פסק דין

זוהי תביעה כספית בסדר דין מהיר, שעניינה רכב (מ.ר. 65-884-50, להלן "הרכב") שרכש התובע מן הנתבע מס' 1.

התובע טוען כי הנתבע מס' 1 העלים ממנו את העובדה שברכב קיימים ליקויים מהותיים.

עוד טוען התובע כי הנתבע מס' 2, שביצע עבורו בדיקה לרכב עובר לרכישה, התרשל בביצוע הבדיקה ולא ידע אותו אודות הליקויים ברכב.

טענות התובע

התובע טוען כי ביום 23.5.2010 הוא פנה עם חברו לנתבע מס' 1 במטרה לראות את הרכב ולשקול את רכישתו. בפגישה זו הציג הנתבע מס' 1 מצג לפיו הרכב תקין, ללא כל ליקוי או פגם ולאור זאת רכש התובע את הרכב. בטרם החליט התובע על רכישת הרכב, הוא ביצע לו בדיקה אצל הנתבע מס' 2, עליו המליץ לו הנתבע מס' 1, והתובע שילם 600 ₪ עבור הבדיקה.

לטענת התובע, בדו"ח הבדיקה צוין כי ברכב אין פגמים משמעותיים וכי הליקויים שנמצאו בו הם בעלי משמעות נמוכה או שולית. בהסתמך על כך ובהעדר דיווח מטעם הנתבע מס' 1 על פגמים או ליקויים כלשהם ברכב, החליט התובע לרוכשו ושילם תמורתו לנתבע מס' 1 סך של 43,500 ₪ במזומן.

חודש לאחר מכן או בסמוך לכך, החל התובע לגלות ליקויים ברכב, אותם תיקן על חשבונו, אולם לתדהמתו הוא גילה פגמים נוספים רציניים ומשמעותיים. התובע פנה למכון "טכנו טסט" לביצוע בדיקה נוספת לרכב ובדיקה זו, שבוצעה ביום 29.7.2010, העלתה כי יש מספר ליקויים שלא נתגלו בבדיקה שביצע הנתבע מס' 2 ולא דווחו לו על ידי הנתבע מס' 1, וביניהם - מספר מנוע לא תואם לרישיון הרכב, פקקי מים נוזלים, מנוע מעשן פליטת עשן גבוהה, פגמים בצבע, פגיעות פח +שריטות, תיקון קצה שלדה, תא מטען פגום ולאחר בדיקת הגיר נמצא כי הוא מצריך שיפוץ.

התובע אף פנה לשמאי אשר העריך את נזקי הרכב בסך כולל של 38,676 ₪. המדובר בפגמים משמעותיים ובין היתר ליקויים בגג הרכב, במנוע, בתיבת ההילוכים ועוד, פגמים שלטענת התובע לא מאפשרים את השימוש ברכב. עוד טוען התובע כי מנוע הרכב ככל הנראה גנוב, הואיל ומספר השלדה אינו תואם לרישיון הרכב.

זאת ועוד, בדיקת השמאי העלתה כי מונה מד האוץ של הרכב שונה - שכן כבר ביום 26.11.2008 הוא עמד על 270,215 ק"מ, כפי שהדבר עולה ממסמך של חברת "כלמוביל" שטיפלה ברכב, ואילו ביום הרכישה על ידי התובע – 23.5.2010 הופיע במונה מד האוץ רישום של 262,718 ק"מ.

התובע תובע מן הנתבעים את תשלום הנזקים כפי שאמד אותם השמאי, בתוספת התשלומים ששילם לשמאי וכן לנתבע מס' 2 ולמכון הבדיקה הנוסף לשם בדיקת הרכב ובתוספת פיצוי בגין עגמת נפש, טרדה וטרטורים, ובסה"כ – סך של 43,982 ש"ח.

טענות הנתבע מס' 1

הנתבע מס' 1 טוען כי מדובר בכתב תביעה קנטרני וטורדני, המעלה טענות חסרות שחר ומהווה ניסיון של התובע להתעשר על חשבונו שלא כדין.

לטענת הנתבע מס' 1, התובע בדק את הרכב אצל הנתבע מס' 2 שהינו מכון מוסמך על ידי משרד התחבורה, הוא ראה את תוצאות הבדיקה, הוסברו לו כל ה"ריג'קטים" הקיימים לאור תוצאות הבדיקה וההחלטה אם לרכוש את הרכב או לא הייתה נתונה בידיו בלבד, ללא כל לחץ מצד גורם זה או אחר ולבטח שלא מצדו של הנתבע מס' 1.

הנתבע מס' 1 אף טוען כי הוא זה שהציע לתובע לקחת את הרכב לבדיקה במכון מוסמך שיבחר וזאת לשם השקיפות המלאה וכדי שהתובע יקבל תמונה מלאה ונכונה הנוגעת למצבו של הרכב, ואילו התובע היה נכון לרכוש את הרכב גם מבלי לערוך בדיקה שכזאת. לטענת הנתבע מס' 1, אילו הוא היה חפץ להסתיר דבר מה מעיני התובע, הרי שלא היה מציע זאת והיה מנסה להימנע מביצוע בדיקה כזו. קודם לכן התובע אף נהג ברכב כדי לבצע לו "נסיעת מבחן" ורק לאחר מכן החליט לרכוש אותו ולקחת אותו למכון בדיקה.

הבדיקה במכון של הנתבע מס' 2 הייתה מקצועית ומקיפה ובסיומה הוצגו תוצאותיה לתובע והוסברו לו, וההחלטה לרכוש את הרכב הייתה החלטתו שלו ובו ביום הועברה הבעלות ברכב.

הנתבע מס' 1 מוסיף וטוען כי גם מחיר הרכב הופחת משמעותית - מחיר המחירון של הרכב עמד באותה עת על סך של 58,000 ₪, דרישתו הראשונית של הנתבע מס' 1 הייתה 45,000 ₪ ולאחר לאחר מיקוח עם התובע, לאחר שראה את הריג'קטם ברכב, הוחלט על מחיר של 43,500 ₪.

הנתבע מס' 1 מוסיף וטוען כי הוא מעולם לא הסביר לתובע על מצבו המכני של הרכב אלא רק על הטיפולים שביצע לו.

הנתבע מס' 1 טוען כי בניגוד לטענת התובע ולפיה בבדיקה אצל הנתבע מס' 2 לא נמצאו ליקויים ברכב, בדו"ח הבדיקה כמעט כל מה שנבדק נמצא בלתי תקין ובכל זאת בחר התובע לרכוש את הרכב.

התיקונים שהתובע טוען שביצע לאחר רכישת הרכב הם טיפולים שבוצעו בהתאם לתוצאות אותה בדיקה – כולל טיפול רצועת טיימינג, כיוון פרונט, החלפת מצבר וצמיגים והרכבת ארגז כלים לרכב. תיקונים אלה אינם מצביעים על ליקויים רציניים ומשמעותיים כפי שטוען התובע.