פסק דין
בפני תביעה לתשלום דמי תיווך.
טענות התובע
ביום 5.3.12 חתם הנתבע על הזמנת שירותי תיווך מהתובע בקשר לקוטג' ברח' האורן 6 במבשרת ציון (להלן: "הבית"). תמורת שירותי התיווך התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 1.5% בתוספת מע"מ מסכום הרכישה. הנתבע רכש את הבית במחיר של 2,400,000 ₪ ומכאן שסכום דמי התיווך על-פי ההסכם עומד על סך של 42,130 ₪ כולל מע"מ.
הנתבע מציין כי אמנם לפני חתימת הסכם רכישת הבית הופעל עליו לחץ על ידי בא כוח הנתבע להפחית מסכום דמי התיווך והתובע הסכים למתן הנחה בסך של 6,000 ₪, אך לאור התנהלות הנתבע הודיע לנתבע במעמד חתימת הסכם הרכישה כי הוא חוזר בו מההנחה שניתנה לנתבע להפחתת דמי התיווך והוא עומד על תשלום מלוא דמי התיווך, כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים.
הואיל ובמעמד חתימת הסכם הרכישה, הודיע הנתבע כי אין בידו פנקס שיקים, הוסכם כי הנתבע יפקיד בידי בא כוחו בנאמנות המחאות דחויות עבור תשלום דמי התיווך, וכי בהגיע מועד הפרעון של כל המחאה יישלם הנתבע לתובע את סכום ההמחאה במזומן. ואכן, הנתבע הפקיד בידי בא כוחו שלוש המחאות דחויות בסך כולל של 42,130 ₪.
בהגיע מועד פרעון ההמחאה הראשונה שילם הנתבע לתובע סך של 10,000 ₪ במזומן במקום 11,710 ₪, כפי שננקב בהמחאה. בהגיע מועד פרעון ההמחאה השנייה שילם הנתבע לתובע סך של 10,000 ₪ במקום 15,210 ₪ ובהגיע מועד פרעון ההמחאה השלישילת שילם הנתבע לתובע סך של 4,000 ₪ בלבד במקום 15,210 ₪, והודיע לתובע כי עליו להסתפק בסכום זה. בהמשך ובעקבות דרישת תשלום ששלח התובע לנתבע, שילם הנתבע סכום נוסף של 6,000 ₪.
התובע דורש את תשלום יתרת דמי התיווך בסך של 12,130 ₪.
טענות הנתבע
הנתבע טוען כי הוסכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם לתובע סך של 30,000 ₪ כדמי תיווך כולל מע"מ וכי סכום זה שולם במלואו לתובע. לטענתו, בעקבות פניית ב"כ של הנתבע לתובע, הסכים התובע כי ישולם לו סך של 30,000 ₪ בלבד וכי ההמחאות שהופקדו בנאמנות אצל בא כוחו אינן משקפות את סכום דמי התיווך עליו הוסכם.
דיון והכרעה
אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע שילם לתובע סך של 30,000 ₪ עבור דמי התיווך. המחלוקת בין הצדדים הינה למעשה מהו סכום דמי התיווך אותו התחייב הנתבע לשלם לתובע.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את המסמכים, הגעתי למסקה כי יש להעדיף את גרסת התובע על-פני גרסת הנתבע וכי הסכום הכולל של דמי התיווך שהתחייב הנתבע לשלם לתובע עומד על סך של 42,130 ₪.
ראשית, על-פי ההסכם להזמנת שירותי תיווך שנחתם בין הצדדים היה על הנתבע לשלם לתובע סך של 42,130 ₪ כדמי תיווך שהם בשווי של 1.5% מסכום רכישת הבית בתוספת מע"מ.
אמנם התובע מודה כי לפני חתימת הסכם הרכישה הסכים להפחית סך של 6,000 ₪ מדמי התיווך. ואולם, לאור התנהלות הנתבע והתחמקותו מתשלום דמי התיווך, הודיע לנתבע כי הוא חוזר בו מהסכמתו למתן הנחה ובמועד חתימת הסכם הרכישה הוסכם בין הצדדים, כי ישולמו דמי התיווך במלואם על-פי הסכם התיווך. טענת התובע נתמכת בהמחאות אשר הפקיד הנתבע בנאמנות אצל בא כוחו ואשר סכומם הכולל עומד על סך של 42,130. לו אכן היתה נכונה גרסת הנתבע, כי הוסכם על תשלום דמי תיווך בסך של 30,000 ₪, הרי לא ברור מדוע מסר הנתבע המחאות בסכום הגבוה מהסכום עליו הוסכם.
מאידך, גרסת הנתבע, לפיה הוסכם על תשלום דמי תיווך בסך כולל של 30,000 ₪ אינה נתמכת במסמך או בראיה כלשהי ועל כן איני מקבלת אותה.
לפיכך, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את יתרת דמי התיווך בסך של 12,130 ₪, וזאת בתוך 30 יום. כן יישא הנתבע בהוצאות התובע בסכום של 500 ₪.
פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 03 יולי 2013, בהעדר הצדדים.