דדון נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה תל-אביב יפו (כב' סגן הנשיאה הש' י. ויטלסון) אשר ביום 3.3.11 הרשיעה את המערער בהעדרו וגזר את דינו בין היתר לעונש פסילה בפועל של 24 חודשים בשל כתב אישום שעמד נגד המערער בעבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה ועוד כלומר עבירה של נהיגה בשכרות.

בקשה שהגיש המערער באמצעות בא כוחו לביטול פסה"ד שניתן בהעדר נדחתה כאשר בית משפט קמא ביום 4.4.11 החליט "הבקשה נדחית" ולא יסף ובהחלטה נוספת מיום 3.5.11 נימק מעט יותר ושוב דחה את הבקשה.

ייאמר, שטוענת ב"כ המערער שהחלטה מיום 3.5.11 ניתנה כנראה עקב טעות ע"י בית משפט קמא משום שבקשה נוספת באותו ענין לא הוגשה שם.

המערער התייצב לישיבת מענה באמצעות בא כוחו בפני בית משפט קמא כפר בעבירה שיוחסה לו והתיק נדחה להוכחות וישיבת ההוכחות התייצבו עדים המערער לא הופיע ולכן בית משפט קמא הרשיעו בהעדרו.

קדמה לישיבת ההוכחות בקשה של בא כוח המערער היא באת כוחו המייצגת אותו בערעור אשר בקשה לשחררה מייצוג מאחר והוא אינו בקשר עימה.

ביום הדיון בהעדר הופיע עורך דין מטעם אותו משרד וחזר על בקשתו להשתחרר מייצוג הבקשה נענתה מבלי שבית המשפט לא שמע את עמדתו של המערער שלא התייצב.

בסופו של יום, חזרה באת כוחו של המערער לייצגו ולדבריה שאינם מאומתים במסמכים הנתק בינה לבין מרשה נגרם בשל גניבת מכשיר הפלאפון שלו ולכן לא ניתן היה להשיג עימו קשר.

בערעור איפוא טענות משפטיות וטענות עובדתיות, הטענות המשפטיות בכך שבית המשפט קמא טעה שהשתמש בסעיף 240 לחסד"פ במקרה של נהיגה בשכרות שהינה עבירה חמורה טעה בכך שלא נימק את החלטתו שלא להעתר לבטל את פסה"ד.

במישור העובדתי, עולה שאלה של אי ידיעת המערער על הדיון עימו.

אומר שלשאלות המשפטיות דין הערעור דחיה. בית משפט קמא היה אמור לעשות שימוש בסעיף 240(א)(2) לעבירה בה הורשע הנאשם בהעדרו. וגם אם יש בתי משפט וגם ערכאות ערעוריות ששזורות שבעבירות של נהיגה בשכרות אין הצדקה לעשות שימוש בסעיף זה, הרי דעתם במקומה מונחת, דעתי היא כאמור כמפורט לעיל מאפשר ודורש להרשיע בעבירות אלה נהגים שאינם מתייצבים לדיון בעניינם.

בסופו של יום, הנני מחליט לקבל את הערעור רק משום החשש שמא נגרם עיוות דין בעניינו של המערער אפילו לא הוצגו מסמכים ואפילו היה צריך לדעת על המועד לשמיעת ההוכחות בעניינו.

בנסיבות בהן כבר קודם לישיבת ההוכחות שוחרר בא כוחו של המערער מייצוגו. וביום הדיון שוב שוחרר מייצוגו, כל זאת כאשר תגובתו של המערער שלא בדיוק בהתאם לסעיף 15 לחסד"פ בענין שחרור מייצוג לא נשמעה ובעיקר מבחינה עניינית שהמערער לא ידע על הדיון בעניינו וכאשר הדיון התקיים בהעדרו ובהעדר בא כוח מטעמו, אינני מוצא מקום לנהוג עם המערער כבית הלל לבטל את פסה"ד ולהחזיר את המשפט לשמיעת הראיות לבית המשפט.

כמובן שההתנהלות הבלתי תקינה שהביאה למתן פסה"ד בהעדר ובצדק מבחינת בית משפט קמא מחירה בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסכום של 2000 ₪ ובית משפט קמא מתבקש לבדוק כאשר יגיע אליו התיק שוב אם ההוצאות שולמו. הינני מתנה את תשלום ההוצאות לשמיעת התיק.

ניתנה והודעה היום ז' סיון תשע"א, 09/06/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט