החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגיש המבקש – החייב, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ עדי סומך מיום 9.5.10, לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא כנגדו לבקשת המשיב – הזוכה.
בהתאם להחלטתי מיום 25.5.10, הגיש המשיב תגובתו לבקשה.
במסגרת הבקשה חוזר המבקש על אותן הטענות שהועלו על ידו בפני הרשם. בפי המבקש שתי טענות עיקריות לביטול צו העיכוב שהוצא נגדו. האחת הינה כי בבחינת בקשת המשיב יש להחיל עליו את אותם הכללים שחלים על תושב חוץ. טענתו השנייה הינה כי לנוכח קביעת הרשם כי לא הומצאה לידיו האזהרה כדין, טרם נקיטת הליכים נגדו, יש להורות על ביטול הצו שהוצא כנגדו כאמור טרם שהומצאה לידיו האזהרה כדין.
במסגרת תגובתו עותר המשיב לדחיית הבקשה. לטענתו, כפי שפירט במסגרת התגובה, המבקש איננו תושב חוץ אלא אזרח ישראלי אשר נמלט לחו"ל בעקבות חובות שצבר בארץ. לטענתו של המשיב, החוב נשוא תיק ההוצל"פ נוצר על ידי המבקש טרם יציאתו לחו"ל. באשר לקביעת הרשם בנוגע לאי המצאת האזהרה טוען המשיב כי יש לדחות הטענה באשר ממילא בסמכותו להורות על נקיטת הליכים טרם המצאת האזהרה.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, ובחנתי טענות המבקש מצאתי כי אין מקום ליתן רשות ערעור.
החלטת הרשם הינה מפורטת ותואמת את הדין וכן את ההלכה הפסוקה ולפיכך לא מצאתי טעם להתערב בה.
החלטת הרשם הנכבד ניתנה לאחר שנערך בפניו דיון במעמד הצדדים, בו נשמעו טענותיו של המבקש, ונתגלו עובדות נוספות על אלה שנטענו על ידו במסגרת תצהירו שהוגש בפני הרשם. החלטת הרשם הינה מפורטת ומנומקת ולא מצאתי כי נפל בזו פגם המצדיק התערבותי.
החלטת הרשם לפיה המבקש איננו תושב חו"ל הינה סבירה ותואמת את הראיות והעובדות שהוכחו בפניו.
אזכיר כי כאשר עסקינן בהוצאה לפועל, עומדות בפנינו שתי תכליות אשר ביניהן קיים מתח תמידי: האחת הינה זכות הזוכה לגבות את חובו ולממש את פסק הדין שניתן לטובתו בדרך המהירה והיעילה, והשניה – שמירה על זכויות היסוד של החייב והגנה עליו, שעה שמצבו הכלכלי איננו מאפשר לו לפרוע את חובותיו.
בסוגיה של עיכוב יציאה מן הארץ של חייב, חל הכלל לפיו יורה בית המשפט על עיכובו בארץ רק אם תנוח דעתו כי יציאתו של החייב מן הארץ עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין.
עיכוב יציאה נגד תושב חוץ יינתן רק במקרה נדיר והוא כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל השקולות כנגד העובדה שמדובר בתושב חוץ, ובדרך כלל אין למנוע ממנו מלשוב למקומו. אין נוהגים לעכב יציאתו של תושב זר כאשר מרכז חייו בחו"ל ושם מצוי גם מקור פרנסתו. אולם, עובדה זו בלבד שאדם הינו תושב חוץ, איננה שוללת כשלעצמה את הסמכות לעכב את יציאתו מן הארץ.
בספרו של ד' בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", חלק א' מהדורה שביעית, בעמ' 515-516, ישנה התייחסות של המחבר לאזרח ישראלי המתגורר בחו"ל, כפי המקרה דנן, וכך נכתב:
"חשוב שנזכיר כי בתקנה 384(א) לתקנות סד"א נקבע כי לא יינתן סעד זמני לעיכוב יציאה מן הארץ של תושב חוץ, אלא בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו. כך הוטמעה הוראה זו בתקנה הנ"ל והיא טומנת בחובה את ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון כפי שהתפתחה במשך שנים רבות. אין מקום לעכב את יציאתו מן הארץ של חייב שהוא אמנם אזרח ישראל אולם מתגורר דרך קבע בחו"ל במשך עשר שנים ומעלה, ומרכז חייו מחוץ לישראל. במצב דברים שבו אין לחייב כל עיסוקים, נכסים או מקור הכנסה בישראל, אין תועלת בעיכוב יציאתו מן הארץ...".
כן מוסיף המחבר ומציין:
"...וראוי להדגיש כי המבחן אם אדם הוא תושב בישראל לא נקבע רק על פי אמות מידה פורמליות של מעמדו המשפטי במדינה הזרה או במדינת ישראל, אלה גם ואולי בעיקר על פי אמות מידה עובדתיות המתבררות בפני הרשם ובפני הרשם ובפני ערכאת הערעור הבאה לבחון את שיקול דעתו.."
במקרה שלפניי, המבקש אמנם שוהה בשלוש השנים האחרונות באוקראינה אולם הוא אינו תושב אוקראינה. כפי שעלה מחקירת המבקש בפני הרשם, הרי המבקש נשלח לאוקראינה מטעמו של צד ג'.במהלך שלוש השנים ביקר המבקש מספר פעמים בארץ ובאחת הפעמים אף הוגשה על ידו התנגדות לביצוע השטר במסגרת תיק הוצל"פ אשר הוגש לבקשת צד ג'. מדובר בחוב שלא שנוי במחלוקת והינו חלוט. החוב נוצר לפני שהמבקש נמלט מן הארץ מחמת חובותיו שעלו כדי 4.4 מיליון ₪. אין חולק כי בזמן יצירת החוב נשוא תיק ההוצל"פ היה המבקש אזרח ישראלי ומרכז חייו היה בישראל.
בנסיבות האמורות, כבר נפסק כי אין לאפשר לחייב אזרח הארץ להימלט מן הארץ לחו"ל מאימת נושיו, לתקופה ארוכה, ולאחר השגת אזרחות זרה, לטעון לחסינות מתשלום החובות עקב חלוף הזמן וכן בעקבות האזרחות הזרה. (ראה: בר"ע (ת"א) 1462/06 קרן ניב מזל נ' שופרסל בע"מ (אתר נבו).
בנוסף לכך, אין ממש בטענות המבקש לעניין קביעת הרשם בעניין מועד המצאת האזהרה למבקש. העובדה שהרשם קבע בהחלטתו כי במועד מסירת האזהרה שהה המבקש בחו"ל ולפיכך הורה לעדכן את מועד המסירה ליום 16.2.10, אין בה כדי לעקר ההליכים שננקטו כנגד המבקש, שהרי ממילא רשאי הרשם להחליט על נקיטת הליכים עוד בטרם הומצאה אזהרה לחייב (ראה סעיף 7(ה) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967.
אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת.