פסק דין חלקי
בפניי בקשת הנתבעת 4, הגב' שירי לבקוביץ (להלן:"המבקשת"), לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת התיישנות ו/או היעדר עילה ו/או העדר יריבות .
ענינה של התביעה לשון הרע ואו/ הוצאת דיבה שפורסמה כנגד התובע ע"י הנתבעים בעקבותה הועמד לדין משמעתי וזוכה.
לטענת המבקשת, מקריאת כתב התביעה עולה כי אינו מגלה עילה ו/או יריבות בין התובע למבקשת. מלבד אזכור שמה בכותרת אין כל טענה כלפי המבקשת. המבקשת מעולם לא הוציאה לשון הרע ו/או דיבה נגד התובע. במסגרת חקירתה במח"ש אף מסרה כי אינה חושבת שיש מקום להגשת תלונה מצידה נגד התובע.
בנוסף, בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתישנות התשי"ח 1958 עילת התביעה היא מיום 02/04/03 – היום בו פורסמה לשון הרע, ולחלופין מיום 16/06/04 היום בו נודע לו כי פורסם לשון הרע בגינו הגיש את התביעה דנן, או לכל המאוחר ביום 08/08/04 היום בו הודיע התובע כי הוא דוחה את הצעת בית הדין המשמעתי. ולכן ביום 11/09/11, היום בו הוגשה התביעה התביעה התיישנה.
לטענת התובע (להלן: "המשיב"), הנספחים שצורפו לכתב התביעה מגלים כי המבקשת נטלה חלק אקטיבי בהוצאת לשון הרע נגד המשיב, תוך תיאון גרסאות שקריות בדבר הטרדה מינית. כך במכתב מיום 17/06/04 מציינת התובעת המשמעתית כי פנה מספר פעמים למבקשת בהערות המהוות הטרדה. גם בחקירת התובעת ביום 30/11/03 ציינה המבקשת כי אמר לה משפטים שאינם במקום.
ביחס להתיישנות, טוען המשיב כי תביעתו לא התיישנה מאחר וביום הגשת התביעה טרם חלפו 7 שנים מיום מתן פסק הדין המזכה שניתן בדצמבר 2004. כמו כן, העובדות המהוות את עילת התביעה לא נודעו לו לאשורן אלא במועד מאוחר יותר כשהועמד החומר לעיונו ואז נתגלתה לו זהות כל המעורבים בהוצאת לשון הרע.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, דין הבקשה להתקבל.
ביחס להעדר יריבות והעדר עילה הלכה פסוקה היא כי סעד של דחייה על הסף הוא סעד דרסטי ואין להיזקק לו אלא אם ברור מלכתחילה ומעל לכל ספק כי אין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה. גדר המחלוקת הוא כתבי הטענות.
עיינתי היטב בכתב התביעה ולא מצאתי כל טענה ביחס לנתבעת 4 (להבדיל מטענות נגד נתבעות אחרות). העובדה כי היא מאוזכרת במכתבים כאלה או אחרים אינה מעלה ואינה מורידה שכן איזכור שמה בנספח תביעה כלשהו הוא לכל היותר ראיה, להבדיל מטענה נגדה. הואיל ואלו פני הדברים, הרי שגם אם יוכח כל הנטען בכתב התביעה, אין כל עילה או יריבות עם נתבעת 4 ודין התביעה נגדה להיות מסולקת.
ביחס לטענת ההתיישנות, סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי "תחילת תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בע"א 2462/97 הפועלים ליסנג נגד טיפול שורש פ"ד נד(1) 529, 541 נקבע בהקשר זה כי "עילת התביעה" היא מסכת העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב של הנתבע . היום שבו נולדה עילת התביעה הוא היום שבו אילו הגיש התובע תביעה לבית-המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק-דין וראה ע"א 115/52 ולירו נ' ליפשיץ, ד"נ 32/84 עיזבון וויליאמס נ' Israel British Bank .
החריג לקביעת מועד תחילת תקופת ההתיישנות, על פי חוק ההתיישנות, נקבע בסע' 8 לחוק ולפיו: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".ועוד הסדר מיוחד, המתייחס לתקופת ההתיישנות בתביעות שעניינן עוולה נזיקין, נקבע בסעיף 89(2)לפקודת הנזיקין "לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות- "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל- היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך- היום שבו חדל; מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל- היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע- היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".
עילת התביעה היא מיום 02/04/03 – היום בו פורסמה לשון הרע.
בהנחה שהתובע לא ידע באותו יום על פרסון לשון הרע הרי שיש לבחון את היום בו נודע לו הדבר. בעניננו הוא נחקר תחת אזהרה כבר ביום 10/12/03 ע"י החוקר עלי עמאר (ראה ההודעה שמסר במסגרת תיק החקירה שצורף כנספח לכתב התביעה). באותה חקירה הוסבר לו בדיוק במה הוא חשוד והוא מסר גרסתו.
לחלופין, לתובע נודע דבר הפרסום ביום 17/06/04, במכתבה של עו"ד חמוטל סבג, תובעת בית הדין המשמעתי, וראה סעיפים 13-14 לכתב התביעה ואדגיש כי באותו מכתב אף נכתב כי התובע רשאי לעיין בחומר החקירה ואינני מקבלת את טענתו לפיה העובדות המהוות את עילת התביעה לא נודעו לו לאשורן אלא במועד מאוחר יותר (שהוא כלל לא מצהיר מהו) כשהועמד החומר לעיונו.
מכל האמור לעיל עולה כי התביעה התיישנה כבר ב-10/12/2010 או לכל המאוחר 17/6/2011. והואיל והוגשה בפועל ב11/9/11 דינה להדחות מחמת התיישנות.
אשר על כן אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית התביעה נגד נתבעת 4. התובע יישא בהוצאות המבקשת ושכ"ט עו"ד בסך 2,900 ₪.
ניתן היום, י"ז אדר תשע"ב, 11 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.