דגמי נ' יאצ'נס ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת לפינוי הנתבעים מן הנכס הידוע כדירה ברח' הבקעה 15/28 בחולון, הידועה כגוש 7343 חלקה 29 תת חלקה 26 (להלן: "המושכר").

לטענת התובעת התקשרה ביום 20.8.10 בהסכם שכירות עם הנתבעים במסגרתו התחייבו הנתבעים, בין היתר, לתשלום דמי שכירות בהיקף של 3,300 ₪.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים אינם משלמים את דמי השכירות, כמו גם מפרים את הסכם השכירות הפרות יסודיות.

ביום 2.12.10 הוגש לי כתב הגנה במסגרתו טענו הנתבעים כי התברר להם בדיעבד, כי הדירה נשוא התביעה אינה בבעלותה של התובעת, אלא נמצאת בפועל במסגרת הליכי כינוס נכסים, ועל כן לא אך שהם אינם נדרשים לתשלום דמי השכירות, אלא שיש להורות לתובעת להשיב לידיהם את הכספים ששולמו בפועל עד כה כמו גם את השיקים שהופקדו בידיה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, טעמיי להלן.

טענת ההגנה היחידה של הנתבעים נוגעת לשאלת זכויותה של התובעת בנכס. נוכח העובדה כי כתב ההגנה הוגש אך בימים האחרונים והעתקו לא הועבר לתובעת או בא כוחה קודם למועד היום, לא היה בידי ב"כ התובעת להציג בפני אישורים ביחס לזכויותיה של התובעת למעט הסכם המכר.

נוכח כך, במהלך הדיון פנתה התובעת לכונס הנכסים אשר הואיל בטובו להתייצב באולמי תוך פרק זמן קצר. עדותו של כונס הנכסים עו"ד פרידמן הייתה ברורה וחד משמעית. מדבריו עולה כי הסכם המכר בוצע, התובעת שילמה את מלוא התמורה, התקבל אישור ראש ההוצאה לפועל והחזקה נמסרה לידי התובעת.

די בכך על מנת להביא לקבלתה של התביעה במלואה. עם זאת, אני מוצאת להוסיף ולהדגיש כי מצאתי שאין ליתן משקל כלשהו לגרסתם של הנתבעים.

בעדותם בפני התברר כי בפועל אי תשלום דמי השכירות לא נבע מן הטענות שמצאו ביטויין במסגרת כתב ההגנה, אלא שהנתבעים נמנעו מלשלם את דמי השכירות בשל החלטה שלהם שלא לעשות כן.

התובעת הציגה בפני את השיקים נשוא הסכם השכירות מהם עלה כי דמי השכירות לא שולמו שכן בחשבון הנתבעת לא היה כיסוי מספיק.

הדעת נותנת כי ככל שביקשו הנתבעים שלא לשלם את דמי השכירות עקב טענת בעלות כזו או אחרת, היו מודיעים על ביטול ההמחאות.

זאת ועוד, בדיון עלה כי הטענה בדבר העדר הזכויות במושכר לא הועלתה בפני התובעת או בא כוחה קודם להגשת כתב ההגנה. במקום שבו סברו הנתבעים כי לתובעת אין זכויות בנכס, שהרי יכולים היו לפנות לתובעת ולהציב כדרישה או כתנאי לתשלום כי תעביר לידם כל אישור או הבהרה בדבר זכויותיה באותו נכס.

העובדה כי נטען ע"י הנתבעים כי פנו טלפונית לעו"ד פרידמן על מנת לברר סוגיה זו, נמצאה על ידי תמוהה נוכח העובדה כי גם לשיטתם למעט הותרת הודעה אחת במשרדו לא נעשה דבר.

כאילו לא די היה בכך, במהלך הדיון בפני עלה כי הנתבעים אינם משלמים את התשלומים השוטפים בגין הנכס.

במסגרת הסכם השכירות סעיף 7 נקבע במפורש כי על הנתבעים לשאת בתשלומים השוטפים לרבות דמי אחזקה, מים, חשמל, ארנונה וגז. בפועל, דומה כי לא שולם דבר.

זאת ועוד, במסגרת סעיף 7.2 להסכם השכירות התחייבו הנתבעים להעביר על שמם את הרישום ברשויות השונות לצורך התשלומים השוטפים, גם התחייבות זו לא קוימה.

נכס מקרקעין הוא לרוב הנכס היקר ליותר שיש לאדם מן השורה. במקום שבו הוא מפקיד נכס זה בידי שוכר, שהרי המינימום הנדרש מאותו שוכר הוא לעמוד בהתחייבויותיו תוך תשלום דמי השכירות והחשבונות השוטפים.

במקום שלא נעשה כן, וטענות הנתבעים נדחו אחת לאחת, יש מקום להורות על פינויים לאלתר מן הנכס.

פרק טז' 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוקן נוכח הצורך האמיתי שעלה למתן מענה מהיר וברור בכל הנוגע לתביעות פינוי מושכר.