דברת אלמגור נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין משלים

התובעת הינה אלמנתו של יעקב אלמגור ז"ל (להלן גם : המנוח) שטבע בבריכה בה עבד כמציל, ביום 20/4/09.

ביום 12/2/12 ניתן פס"ד חלקי, על פיו הועבר עניינו של המנוח למומחה רפואי אשר יחווה דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין פטירתו של המנוח בבריכה, לבין עבודתו.

הרקע לתביעה כפי שעולה מפסה"ד החלקי:

א.ביום 20/4/09 בשעה 13:55 לערך, לקראת סיום משמרת העבודה שלו, אירע אירוע מצער , עת נמצא המנוח מוטל ללא רוח חיים על קרקעית הבריכה.

ב.מר בן עמי צאושה הוא האדם אשר הבחין כי מר אלמגור מוטל על קרקעית הבריכה ללא תזוזה, והוא אשר הוציאו ממנה וסייע לחובש שהגיע למקום לבצע בו החייאה. בהמשך הגיעו למקום גם אנשי צוות מד"א אולם גם ניסיונותיהם לבצע החייאה – נכשלו, עד אשר נאלצו לקבוע את מותו של מר אלמגור.

ג.סיבת המוות לא נקבעה מעולם ולא בוצעה נתיחה שלאחר המוות.

ד.בטופס התביעה לתשלום גמלה לתלויים בעבודה, שהגישה התובעת לנתבע ביום 29.6.09(נספח א' לסיכומי הנתבע) – צוין כי הפגיעה ארעה "מדום לב בזמן שהייה במימיי הבריכה".

בית הדין מינה כמומחה רפואי את פרופ' אברהם כספי. המומחה התבקש להשיב:

א.האם ניתן לקבוע את סיבת מותו של המנוח;

ב.ככל שכן – האם יש קשר סיבתי בין עבודתו של המנוח לפטירתו;

ג.ככל שכן - מה מידת ההשפעה של העבודה לעומת הגורמים האחרים שהביאו למותו של המנוח.

המומחה השיב בחוות דעתו כי:"אני חייב לציין כי במרוצת השנים.... לא זכור לי מקרה שם רב הנסתר על הנגלה – למעשה כמעט ואין נגלה...במעבר על התיק הרפואי אפשר למצוא ביקור אחד רלבנטי לנושא המוות הפתאומי של המנוח והוא ביקור אצל ד"ר רייניץ דבורה, רופאה פנימית , בתאריך 25/2/09 חודשיים לפני מותו.בביקור זה מצויינים גורמי סיכון למחלה כלילית, עישון – 10 סיגריות ליום במשך 2 שנים, יתר שומנים בדם וסיפור משפחתי. להדגיש:
המנוח לא התלונן על תעוקת חזה וכי עסק בספורט ויכול היה לשחות מספר קילומטרים.לשאלת בית הדין:
א. בנתונים הקיימים לא ניתן לקבוע את סיבת מותו של המנוח. ניתן רק לשער, תוך הסתמכות על סטטיסטיקה ידועה:
הסיבה השכיחה ביותר למוות פתאומי באיש צעיר שיש לו גורמי סיכון למחלה כלילית הינה אוטם חריף בשריר הלב, אשר גרם להפרעות קצב קטלני.היות וכך – אין אפשרות מקצועית לענות על שאלות ב'+ג".

ב"כ התובעת הגיש (אף כי לאחר חלוף המועד שנקבע לכך), בקשה להעברת שאלת הבהרה למומחה, והיא:"האם יהיה נכון להגיד כי גם אם התממש סיכון סטטיסטי של אוטם שריר הלב של המנוח הרי שבמידה והיה מתרחש מחוץ למים, במקום בו ניתן היה להבחין בו בעת התרחשותו, סיכויי ההינצלות של המנוח היו גבוהים באופן משמעותי". לאחר קבלת תגובת ב"כ הנתבע, לא התיר בית הדין את שאלת ההבהרה בהיותה תיאורטית ושלא ע"פ עובדות המקרה כפי שהיו.

עיקר טענות ב"כ התובעת:

א.מאחר שאין אפשרות לקבוע את סיבת המוות, ומאחר שהמומחה יכול רק לשער את שאירע - המומחה אף לא יכול היה להשיב על השאלות האחרות, דהיינו – האם יש קשר סיבתי בין האירוע לבין עבודתו.

ב.חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 רישא לחוק הביטוח הלאומי קובעת כי "תאונת שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך".