דבורה נ' דאי ואח'

פסק דין

התובעת, ילידת 10.1.67, נפגעה כהולכת רגל בתאונת דרכים (ועל פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 ,להלן: "התאונה") ביום 22.1.08 בשעה 17:40 בצומת הרחובות החשמונאים וקרליבך בתל אביב, עת רכב מ.ר 94-310-20 הנהוג בידי הנתבעת מס' 1 פגע בה (להלן: "הרכב"). הרכב היה מבוטח בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו על ידי נתבעת 2.

על פי כתב התביעה, התובעת פונתה ממקום התאונה לבית חולים "איכילוב". התובעת אובחנה כסובלת מחבלות בשוק רגל שמאל ובירך רגל ימין, המלוות בחוסר יציבות בהליכה, ונרשמו תלונותיה אודות סחרחורות. בוצעה בדיקת MRI לפרק ירך ימין בה הודגם חשד לקרע לינארי בבסיס הלברום הקדמי עם חשד ליצירת ציסטה פאראלברלית.

התובעת מפרטת בכתב התביעה את ראשי הנזק אותם מבקשת לפסוק לטובתה: נזקים מיוחדים הכוללים אובדן הכנסה, עזרת הזולת הוצאות רפואיות , הוצאות נסיעה ונזק כללי כמו גם פיצוי לא ממוני. התובעת עבדה כמנהלת חשבונות עובר לתאונה וטוענת כי מאז התאונה ירד תפקודה.

הנתבעים אינם כופרים בעצם התרחשות התאונה או בשאלת הכיסוי הביטוחי, לפיכך המחלוקת היחידה סבה סביב גובה הנזק.

חוות דעת רפואית:

ד"ר רוברט לוי, מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה מטעם בית המשפט בחוות דעתו קבע המומחה בפרק "דיון ומסקנות" כי:"...בבדיקה קלינית מצאתי הגבלה קלה בחלק מתנועות פרק הירך- ברוטציה פנימית וכן באדדוקציה... האבחנה הקלינית מורה על חשד לקרע בלברום העליון. בדיקת MRI גם כן מעלה חשד לקרע בלברום. מלבד ממצא חריג זה, כל בדיקות הדימות של פרק הירך מורות על פרק שמור היטב. אני רואה את הממצאים כבלתי הפיכים ואני קובע שנותרה לגברת דבורה סיגלית נכות לצמיתות בהתאם לתקנון הביטוח הלאומי: לפי סעיף 35 (1) ב'/ג'- 15% (חמישה עשר אחוזים) בגין הגבלה בתנועות מפרק הירך. יש להכיר באי כושר עבודה מלא מיום התאונה ועד 22.2.08".

ביום 18/4/2010 שלח ב"כ הנתבעות שאלת הבהרה למומחה לפיה התבקש לחוות את דעתו האם אין מקום לבצע בדיקה חוזרת של התובעת לאחר שעברה ניתוח ארטרוסקופי על מנת לבדוק האם חל שיפור במצבה. בתשובה לשאלות הבהרה של בא כוח הנתבעות כתב המומחה כי "אכן ברור שלאחר טיפול ניתוחי, יש סיכוי לשיפור במצבה הרפואי של התובעת...". המומחה המליץ לבצע בדיקה חוזרת כשנה לאחר הניתוח לאחר תהליך שיקום וכאשר מצבה של התובעת יציב.

המומחה בדק את התובעת בשנית וב"תוספת לחוות הדעת הרפואית" מטעמו ציין כי התובעת התהלכה על קביים למשך 4 חודשים לאחר הניתוח לתיקון הקרע ושהתה בחופשת מחלה בת חודש וחצי. המומחה מצא הגבלה קלה בכל התנועות בפרק הירך הימני. לדעתו אין שינוי משמעותי במצבה הרפואי ועל כן קבע כי הממצאים הנם בלתי הפיכים והיא סובלת מנכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הגבלה בתנועות מפרק הירך והפרעה בכושר הפעולה על פי סעיף 35 (1) ב'/ג' לתקנות המל"ל. אני מקבל את חוות הדעת הרפואית את מסקנות המומחה ואת קביעותיו.

נכות תפקודית:

בתצהירה מפרטת התובעת את הגבלותיה נוכח כאביה העזים במפרק הירך. מתקשה בכריעה ובכיפוף, קשה לה בביצוע מאמצים, בהרמת משאות ובניהול משק הבית.

התובעת הצהירה כי היא מנהלת חשבונות במקצועה ובמועד התאונה עבדה במשרד רו"ח. לאחר התאונה נעדרה ממקום עבודתה במשך כחודש וחצי ובתקופה זו לא קיבלה שכר. כעבור חודש וחצי בעודה מתהלכת עם קביים חזרה לעבודה כאשר בסופו של יום פוטרה במרץ 2010 בעקבות "שינויים ארגוניים" אך היא הייתה העובדת היחידה שפוטרה. ביום 22.8.01 החלה לעבוד במקום בו עובדת עד היום.

התובעת טוענת כי יש לפסוק לה נכות תפקודית בשיעור הנכות הרפואית, קרי 15%. התובעת העידה כי כיום היא עובדת במשרד רו"ח כמנהלת חשבונות, במסגרת עבודתה מקבלת מסמכים מלקוחות, מקלידה נתונים, מבצעת התאמות. העבודה היא משרדית.

מנגד טוענות הנתבעות כי לא נותרה בתובעת נכות תפקודית. הנתבעות טוענות כי התובעת לא תיארה בעדותה כל מגבלה תפקודית. הנתבעות טוענות כי התובעת היא מנהלת חשבונות תפקיד משרדי המבוצע בישיבה אין המדובר בתפקיד הדורש עמידה או ביצוע פעולות ספורטיביות והיא סובלת רק מכאבים שאין לנכותה השפעה על יכולתה להשתכר. הנתבעות טוענות כי התובעת השתלבה במקום עבודה זהה לעבודתה עובר לתאונה והיא משתכרת שכר גבוה יותר מכפי שהשתכרה עובר לתאונה. הנתבעות טוענות כי יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור מכסימלי של 7.5% כמחצית משיעור הנכות הרפואית.

סבורני כי יש מקום לקבוע לתובעת נכות תפקודית בשיעור של 10%. התובעת סובלת מכאבים בירך המחמירים בפעילויות יומיומיות כגון הליכה , ניקיון וכדומה. עובר לתאונה לא סבלה מכאבים במפרקים. מומחה בית ה משפט מצא הגבלה קלה בכל תנועות פרק הירך הימני. אני ער לעובדה כי התובעת השתלבה במסגרת תעסוקתית ושכרה אף השתבח, אולם אם היא תיפלט משוק העבודה, בשיעור נכותה ובכאביה היא עלולה למצוא עצמה מול שוקת שבורה. על כן אני סבור כי יש מקום לפסוק לה פיצוי פני עתיד על דרך האומדנא.

הנזקים:

אובדן הכנסה לעבר: שכר הממוצע של התובעת על בסיס נתונים מצטברים עובר לתאונה הנו בסך של 7,035 ₪ ברוטו לחודש, שכרה הממוצע המשוערך (בתוספת הצמדה בלבד) הנו 7,526 ₪ נטו. בחודשים ינואר ופברואר 2008 השתכרה התובעת בסך של 4,627 ₪ נטו משוערך. ועל כן אובדן שכרה הוא ההפרש החודשי במכפלת חודשיים= 5,798 ₪.

התובעת לא הציגה מכתב פיטורים ממקום עבודתה ולא הזמינה לעדות את מעבידה הקודם לבחינת הסיבה לפיטוריה. בתקופה לאחר פיטוריה וטרם השתלבותה במסגרת העבודה הנוכחית עבדה בשני מקומות עבודה בהם השתכרה בממוצע למעלה מבסיס שכרה עובר לתאונה וכן קיבלה דמי אבטלה. על כן לא הוכח נזק מיוחד מעבר להפרשים בחודשים ינואר ופברואר 2008.

אובדן הכנסה לעתיד: פיצוי גלובלי על פי פרק הנכות התפקודית בסך של 80,000 ₪. סכום זה כולל גם אובדן תנאים סוציאליים ופנסיה.

טיפולים רפואיים והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד:התובעת העידה כי את טיפולי הדיקור והשיאצו קיבלה דרך קופת חולים לאחר תשלום של השתתפות עצמית. חוץ מזה טופלה על ידי מטפל אלטרנטיבי פעם עד פעמיים בחודש בעיסוי מיוחד במקום הפציעה. את מירב הטיפולים ביצעה לאחר הניתוח.