דאוד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 24.11.13 (להלן - הוועדה).

2.המערער סובל מפגימות בעור שהוכרו כפגיעה בעבודה. ביום 24.6.09 קבעה ועדה רפואית כי למערער 10% נכות מיום 12.3.00 לפי פריט ליקוי 83, המפנה לפריט ליקוי 80(2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נכות מעבודה). ערר שהוגש על קביעה זו באשר למועד התחולה נדחה בהחלטת ועדת ערר מיום 12.8.09.

3.בחודש 9/11 הגיש המערער תביעה לפי תקנה 36 לתקנות נכות מעבודה וועדות שהתכנסו לאחר מועד הגשת התביעה להחמרה קבעו כי אין החמרה במצבו. על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים שקבעו כי אין החמרה במצבו של המערער הוגשו ערעורים, וזאת בהליכים הבאים: בל 12063-06-12, בל 12063-06-12 ובל 3843-05-13.

4.הוועדה נשוא הערעור התכנסה בהתאם לפסק-הדין שניתן ביום 3.10.13 בהליך בל 3843-05-13 (להלן – פסק-הדין) בו נקבע כי יש צורך בכינוס ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש שתדון בערר מראשיתו. הפגם שנמצא בהחלטת הוועדה נשוא פסק-הדין הוא שלא הבהירה די הצורך איפה הנגעים ומה מידת חומרתם ולא בוצעה השוואה בין ממצאי הוועדה טרם ההחמרה לבין ממצאיה של הוועדה העדכנית.

5.ביום 24.11.13 התכנסה הוועדה בהרכבה החדשה לצורך דיון בערר, וקבעה אף היא כי אין החמרה במצבו של המערער. מכאן הערעור שלפני.

6.טענות המערער:

א.החלטת הוועדה בטלה מעיקרה "משום שהנפגע תושב חיפה ולא ברור מדוע הזמינו אותו לירושלים!"

ב.הוועדה התעלמה מתלונות הנפגע בפניה, ובמיוחד מהתלונות בנוגע להחמרת הנגע מתחת לעיניים, והחמרה בנגע ביד ימין.

ג.הוועדה לא פרטה את ממצאיה ביחס לממצאי הוועדה טרם ההחמרה.

ד.היה על הוועדה לבדוק את התלונה בתחום האורטופדי בדבר קושי בפתיחת יד ימין "בשל עור קשה" במיוחד שעה שבהרכבה נכלל אורטופד.

7.מנגד טוען המשיב, כי הוועדה התייחסה באופן מספק לממצאים שבפניה, לרבות בשאלת הממצאים בפנים ובחזה, וכן ערכה השוואה לממצאי הוועדה שטרם הליך ההחמרה.

8. עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 12.8.09 מעלה כי הממצאים שמצאה, והיוו יסוד לקביעת שיעור הנכות טרם הליך ההחמרה היו: "באזורים חשופים קרי אמות וגב ידיים, פנים, קרקפת ומחשוף חזה עור בגוון חום אדמדם (היפר פיגמנטציה). ממצאים שאינם ספציפיים ואינם בהכרח מצביעים על מחלת עור כלשהי". הוועדה טרם ההחמרה קבעה אבחנה של "היפר פיגמנטציה" וכאמור קבעה נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 83, המפנה לפריט ליקוי 80(2) שעניינו "eczema כרונית – ההפרעות קלות".

9.הוועדה נשוא הערעור ציינה בסעיף הממצאים את הממצאים הבאים: "בבדיקה היפר פיגמנטציה בפנים בעיקר באזור הלחיים והקרקפת הקדמית (הנ"ל קרח בצורה חלקית). כמו כן אודם בקדמת הצוואר (מחשוף). היפרפיגמנטציה בצורה שווה בשתי גבות הידיים".

בסעיף האבחנות ציינה הוועדה כי המערער סובל מ Photosensitivity וכן מ Post Inflammatory Hiperpigmentation.

בסעיף הסיכום והמסקנות ציינה הוועדה כי ממצאי בדיקתה כיום אינם שונים מהממצאים המתוארים בוועדה מיום 12.8.09 "כך שלדעת הוועדה אין החמרה במצב".

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

10.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקולים של הוועדה נשוא הערעור, כמו גם של הוועדה טרם ההחמרה ובפסקי-הדין שניתנו בעניינו של המערער, מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים הבאים:

א.אין בכינוסה של הוועדה בעניינו של המערער בירושלים כדי להביא לבטלות ההחלטה, מה גם שלא עולה מפרוטוקול הוועדה או מתכתובת כלשהי מטעם המערער או ב"כ כי הועלתה טענה כלשהי באשר למקום כינוס הוועדה טרם כינוסה וטרם מתן החלטתה. לפיכך אין מקום לדון או לקבל טענה זו במסגרת הערעור.

ב.אין לומר כי היה על הוועדה לציין את ממצאיה בתחום האורטופדי. המערער לא טען כי תעודת ההחמרה התייחסה לליקוי אורטופדי כלשהו, ויש לכן לקבוע כי התעודה התייחסה למצב של החמרה בנגעי העור ולא הועלתה בה טענה לפגימה אורטופדית. המערער אמנם טען בפני הוועדה כי "יד ימין קושי לפתוח בשל עור קשה", אך הוועדה מצאה בבדיקת הידיים ממצא של היפרפיגמנטציה בשתי גבות הידיים וכן מצאה כי הממצא שווה בשתי גבות הידיים. במצב דברים זה אין לומר כי הוועדה התעלמה מתלונת המערער בדבר פגימה בכפות הידיים.