דאהר נ' עתארי

פסק דין

1.לנתבע עסק של ביצוע עבודות מסגרות כללית והתקנת שערים חשמליים.

התובע עבד כמסגר ורתך בעסקו של הנתבע, בתקופה מתאריך 1.7.2005 ועד לתאריך 11.5.2009.

בתביעתו עותר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה וכן, לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.

לטענת הנתבע, כל זכויות התובע שולמו לו במלואן.

2.בכתב התביעה טען התובע, כי בתקופה האחרונה לעבודתו, בין החודשים פברואר ועד מאי 2009, הנתבע לא שילם את שכרו, ואף לא העסיק אותו בהיקף המשרה בה עבד משך השנים.

התובע טען, כי נסיבות אלה מהוות הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.

עוד טען התובע, כי הנתבע לא שילם לו במהלך שנות עבודתו דמי חופשה ודמי הבראה, על אף שמדובר בזכויות להן הוא זכאי על פי חוק.

לטענתו, למרות שהוא הלין על העיכוב בתשלום השכר, על הפחתת היקף משרתו, ועל כך שלא שולמו לו דמי חופשה ודמי הבראה, הנתבע לא נענה לפניותיו.

התובע טען, כי בשל אי תשלום שכרו והזכויות הנוספות, הוא נקלע למצב כלכלי קשה, אשר הביא אותו להתפטר מעבודתו אצל הנתבע. לטענת התובע, המדובר בהתפטרות שדינה כפיטורים.

3.התובע טען, כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 24,916 ₪;

לשכר עבודה בסך של 8,700 ₪;

לפדיון דמי הבראה בסך של 3,650 ₪;

לפדיון ימי חופשה בסך של 10,800 ₪;

לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה בענף המתכת החל על הצדדים בסך של 17,550 ₪.

4.הנתבע בכתב הגנתו טען, כי התובע עזב את עבודתו מרצונו ולאחר שהתובע סיים עבודתו נערך לו חישוב סופי של זכויותיו, ואלה עמדו על סך של 6,180 ₪, אשר שולמו לתובע.

בהקשר זה ציין הנתבע, כי בידו יומן עבודה בו מפורטים הסכומים ששולמו לתובע, וממנו עולה, כי התובע קיבל תשלומים ביתר, אותם עליו להשיב לידיו.

הנתבע הוסיף וציין, כי הוא והתובע נותרו בקשר חברי, ושנה לאחר עזיבתו של התובע את העבודה, פנה אליו התובע וביקש ממנו מכתב המלצה.

לטענת הנתבע, במעמד מתן מכתב ההמלצה, התובע חתם על מסמך לפיו, אין ולא יהיו לו כל טענות בגין תקופת העבודה אצל הנתבע.

הנתבע ציין, כי העובדה שהתובע פנה בתביעתו שלוש שנים לאחר סיום יחסי העבודה, תמוהה, ויש בה כדי להצביע על כך, שלא נותר חייב לתובע דבר.