דאהר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה אשר הורה על פסילה מינהלית של רישיון הנהיגה של המבקש לאחר שהלה נחשד כמי שנוהג בשכרות.

בדיון שהתקיים היום בפני טען הסניגור כי לא נערך למבקש שימוע כדין, הואיל והוא ביקש את דחיית מועד השימוע והופתע לגלות למחרת היום כי החלטת הקצין נתקבלה בהעדרו. עוד טען, כי לא נשקפת מסוכנות מהמבקש. מדובר במי שהסיע עובדים עצר במסעדה ושתה חצי כוסית וודקה. באשר להרשעותיו טען הסניגור כי יש לנאשם "כמה עבירות".

המשיבה התנגדה לבקשה וציינה כי למבקש לא פחות מ- 90 עבירות קודמות וכי נסיבות האירוע קשות ומעידות על מסוכנותו שכן המבקש ניפץ את שמשת הרכב והשתולל במקום האירוע והשוטרים נאלצו לעצור אותו.

המבקש עצמו סיפר לבית המשפט כי שתה חצי כוסית וודקה וכי אכן ניפץ את השמשה ואף הוסיף וציין לשאלת בית המשפט כי כך צריך להתנהג לפעמים כלפי השוטרים.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

באשר לשימוע, המבקש הוזמן כדין לשימוע, הן לעניין פסילת רישיון הנהיגה והן לעניין איסור השימוש ברכב, לא הופיע לדיון ולכן נפסל בהעדרו. אין עדות בחומר שבפני לטענות הסניגור בדבר דחיה שהתבקשה.

כך או כך, אפשרתי לסניגור להעלות כל טענה ביחס לפסילה שיכול היה להעלות בפני הקצין הפוסל, ולכן ככל שהיה פגם בשימוע - ולא מצאתי שהיה – הרי שפגם זה רופא. מעבר לדרוש אציין, כי ע"פ ההלכה הפסוקה אין בפגם בשימוע להביא מניה וביה לידי בטלות ההחלטה המינהלית, בית המשפט רשאי לקיים את ההחלטה המינהלית על אף הפגם שנפל בה תוך שהוא שוקל את הפגם והשלכתו על ההחלטה שבפניו, ותוך עריכת האיזונים הראויים (ראו: רע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (3) 649 -650)

באשר לראיות לכאורה, קיימות ראיות לכאורה לביסוס האשמה המיוחסת למבקש. חומר ראיות זה מתבסס על בדיקת הנשיפה שבוצעו למבקש וכן על דו"חותיהם המפורטים של השוטרים.

השוטרים מציינים כי המבקש נעצר לבדיקה והם הבחינו כי עיניו אדומות דומעות, לא הבין מה רוצים ממנו, מסר לשוטר רישיון נהיגה פג תוקף ולשאלה מדוע הוא נוהג השיב כי הוא "רוצה לעשות חיים". מפיו נדף ריח אלכוהול כבד, וכשהשוטר הטיח בפניו כי הוא חשוד בנהיגה בשכרות החל לקלל "אינעל אללה אחול מניוקי, אתם מדינה חרא זבלה, יש לי 2 ילדים חיילים אני יהפוך אותם למחבלים, אני בשליש מהכלא." השוטר ציין כי המבקש "השתולל בכביש" ונכנס לנתיב הימני. כאשר המבקש עמד ליד הניידת, החל לבעוט בה, הכה בשמשה האחורית של רכבו וניפץ אותה בידו ונחתך. השוטרים הגישו לו עזרה וכשהשוטר סלמאן עמד לידו, בעט המבקש בידו, והפיל את התחבושת שהשוטר החזיק עבורו. השוטרים התרו במבקש לבל ימשיך בהתנהגותו, אך הוא לא נרגע, וסינן לעבר השוטר "אתה מת, אתה מת". השוטרים נאלצו לבסוף לכבול את ידיו ורגליו של המבקש והוא נלקח לתחנת זבולון לחקירה. בחקירתו בתשובה לשאלה מדוע התנהג באלימות השיב: "השוטר עצבן אותי בשביל שטויות אני חוזר מהעבודה עייף ואין לי סבלנות".

באשר לממצאי השכרות אציין, כי בפני טען המבקש כי שתה במסעדה ואילו בדו"ח התחקור טען כי שתה אצל חבר בנהריה. בדיקת הנשיפה הצביעה על ריכוז של 595 מיקרוגרם אלכוהול בדמו של המבקש. ממצאים אלה בצירוף התנהגותו, עיניו האדומות והריח החריף של אלכוהול שנדף מפיו מחזקים את הראיות נגדו.

באשר למסוכנותו של המבקש, עברו של המבקש מוסיף ותומך במסוכנותו של המבקש אשר צבר לחובתו 90 הרשעות קודמות. חומרה יתרה נודעת לעובדה שהמבקש נהג לכאורה באלימות כלפי השוטרים, שבר את שמשת רכבו, התפרע ולא נשמע לשוטרים דבר אשר הצריך את מעצרו. המבקש כאמור לא כפר בכך בפני ועוד הגדיל לעשות וטען כי כך יש לנהוג עם השוטרים.

אין ספק כי מדובר באחד המקרים החמורים שבו נתקל בית המשפט של נהיגה בשכרות הגורמת להתפרצות אלימות חמורה, ולכאורה נעברו כאן עבירות חמורות של תקיפת שוטרים והעלבתם. מן הראוי שהגורמים המופקדים על כך יתנו על כך את הדעת.

בנסיבות אלה, בשים לב לעבירה ונסיבותיה ולעברו של הנאשם, החלטת קצין המשטרה בדין יסודה ועל כן לא ראיתי לשנות ממנה.

ניתנה היום, כ"ח חשון תש"ע, 15 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי השופט שלמה בנג'ו.