החלטה
לפניי התנגדות לביצוע שטר, אשר הוגשה ביחס לשני שיקים על סך 7,000 ₪ כל אחד, למועדים 31.3.13 ו-31.4.13. התקיים דיון במעמד הצדדים, המבקש נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
שני הצדדים הינם עורכי דין, חברים למקצוע. לטענת המבקש, מדובר בשני שיקים מתוך סידרה בת 12 שיקים, אותם מסר למשיב, במסגרת הסכם שערכו ביום 4.4.12, לסילוק חוב שהיה המבקש חייב אז ללקוח של המשיב, בשם שלמה חסיד, ואשר עבורו ניהל המשיב תיק הוצאה לפועל. על פי הנטען, הצדדים הגיעו להסכם לפיו החוב יסולק בתשלום סך 84,000 ₪, ובהתאם נמסרו השיקים כאמור. לימים, נזכר המבקש, לטענתו, כי במהלך שנת 2011 שילם על חשבון אותו חוב שני תשלומים בסכום כולל של 15,000 ₪ (10,000 ₪ בהזדמנות אחת, ו-5,000 ₪ בהזדמנות אחרת). לטענת המבקש, תשלומים אלו נשכחו ממנו בעת חתימת ההסכם, ונשכחו אף מהמשיב, ומסיבה זו לא הופחתו מסכום ההסכם.
המבקש מוסיף וטוען, כי לאחר שנזכר בתשלומים האמורים פנה למשיב, סיפר לו על הטעות שנפלה, וקיבל את הסכמת המשיב להחזיר את שני השיקים האחרונים בסדרה לידי המבקש. בהמשך חזר בו המשיב מהסכמה זו, ולא ענה למבקש לטלפונים. על כן, נתן המבקש הוראת ביטול בבנק ביחס לשני השיקים נשוא תביעה זו.
בחקירתו הנגדית עמד המבקש על גירסתו זו.
לטענת המשיב, המבקש לא הרים את נטל הראייה ולא הוכיח באופן כל שהוא, כי פרע את סכום השיקים, כטענתו, שנתיים קודם למועדי פירעונם. לטענת המשיב, המבקש שתק במשך תקופה ארוכה לאחר חתימת ההסכם, וכבש את גירסתו בעניין התשלום במשך כשנה מיום חתימת ההסכם, ועד שביטל את השיקים. המבקש לא העלה את טענותיו על הכתב, כפי שניתן היה לצפות, לטענת המשיב, ממי שטוען בזמן אמת לתשלום שבוצע.
מהחקירה הנגדית שניהל המשיב עולה, כי לשיטתו התשלומים שבוצעו (ושאין על עצם ביצועם מחלוקת) אינם קשורים לחובו של הלקוח שלמה חסיד, אלא לתיק אחר שניהל המשיב נגד המבקש, בגין לקוח בשם דן קליין.
אין חולק, כי הקבלות שצורפו להתנגדות לעניין התשלומים הנטענים לא נשאו, במקור, רישום על כך שהן קשורות לתיק ההוצאה לפועל של שלמה חסיד, זאת לאחר שהמבקש הודה בחקירתו הנגדית, כי הוא הוסיף את הרישום בעניין זה (לצרכי משרדו), מאחר ולא היה כתוב עליהן לאיזה חוב הן מתייחסות.
כמו כן, אין חולק, כי התיק שמנהל המשיב נגד המבקש עבור הלקוח שלמה חסיד בלשכת ההוצאה לפועל עודנו פעיל, לאחר הפחתת התשלומים שבוצעו על פי ההסכם. במסגרת התיק הנ"ל העלה המבקש טענת "פרעתי", אשר, ככל הנראה, טרם הוכרעה, בהתבסס על אותן טענות שהועלו בהתנגדות זו.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן מפני התביעה השטרית דנן.
המבקש אינו נדרש, בשלב זה, להוכיח את טענותיו, ודי בכך שיש בגירסתו, ככל שתוכח, כדי להקים הגנה מפני התביעה. אמנם, טענת המבקש כי התשלומים שבוצעו בשנת 2011 לכאורה סותרת את ההסכם משנת 2012, ולעת עתה אין בידי המבקש ראיות המוכיחות כי אכן היה מקום להפחית את התשלומים שבוצעו מסכום הפשרה, או כי הייתה הסכמה לכך מצד המשיב; אלא שבשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן אין בית המשפט נכנס לבירור אמיתות העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, אלא עליו לבחון אם יש בגרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, עילת הגנה מפני התביעה, ודי בכך שגרסת הנתבע לא קרסה תחתיה בעת החקירה הנגדית (ראה למשל ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 521). אין בית המשפט רשאי, בשלב זה, לבדוק כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו או מה טיב ראיותיו (ראה למשל ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל (פורסם בנבו)).
לאור האמור, ניתנת בזאת למבקש רשות להתגונן.
הוצאות הדיון שהתקיים בפניי יעמדו על 800 ₪, והם ישולמו בסוף ההליך העיקרי, על פי התוצאות.
הליכי הוצל"פ מעוכבים.
התצהיר ישמש כתב הגנה.
נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.
התובע יגיש תצהיר לאימות העובדות ותצהיר מסמכים מטעמו, יחד עם העתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.
עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובע לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.