דאבוש נ' ועדנ מקומית לתכנון ובניה עמק לוד

החלטה

מבוא והשתלשלות עניינים

ביום 14.4.10 הוגשה על ידי המבקש, בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, אשר הוצא ביום 11.4.10 על ידי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "עמק לוד", מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן : "החוק"). הצו הוצא ביחס למבנה החורג המפורט להלן : "מבנה במידות של כ-20X25 מ', יציקת כלונסאות, רצפת בטון, קונסט' ברזל אין קירות ואין גג מסומן באות א' בתשריט" (להלן:"המבנה") (להלן:"הצו").

ביום הגשת הבקשה קבעתי מועד לדיון בבקשה ועיכבתי את מועד ביצוע הצו עד למועד הדיון. לבקשת המשיבה נדחה הדיון מספר פעמים עד שנקבע ליום 4.7.10. הצו עוכב עד למועד הדיון.

ביום 31.5.10 הגישה המשיבה בקשה למתן צו למניעת פעולות וצו הפסקה שיפוטי לפי סעיפים 246 ו-239 לחוק (להלן : "הבקשה להפסקת פעולות"). לטענת המשיבה בבקשה, במהלך התקופה בה עיכב בית המשפט את ביצוע הצו, המשיך המבקש בבניית המבנה עד להשלמתו כמעט, וקיים חשש כי המשיב יאכלס את המבנה הבלתי חוקי כדי לקבוע עובדות בשטח.

לפיכך, עליי להכריע בשתי הבקשות המונחות בפניי.

טענות המבקש

לטענת המבקש, לא הקים כל מבנה חורג במקום, או החל בבניה של מבנה כאמור, אלא שבמקום קיים מבנה סככת לול בגודל של 516.23 מ"ר אשר נבנה בהתאם להיתר. בתמיכה לטענתו צירף המבקש את ההיתר.

לטענת המבקש, כל שעשה הוא שיפוץ המבנה הקיים במיטב כספו, ע"י החלפת גג אזבסט רעוע ומסוכן לגג חדש, והחלפת העמודים הישנים של הלול בעמודים חדשים וחזקים, כאשר לא נעשה כל שינוי ו/או תוספות במקום המבנה בצורתו ו/או בהגדלתו.

לטענתו, טענת המשיבה בצו כי לא היה גג בעת שניתן הצו, אינה נכונה.

עוד טוען המבקש כי מכיוון שמדובר בשיפוץ המבנה הקיים ללא תוספות, הרי שבצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.

לחילופין עותר המבקש לכך שאם ייקבע כי הפעולות האמורות מחייבות היתר, הרי שיש ליתן בידו את הזמן להוצאת ההיתר ולא להותיר את הצו על כנו. הוא אף ציין כי הוגשה בקשה לקבלת ההיתר.

לבקשה להפסקת פעולות משיב המבקש, כי מיום 13.4.10, עוד קודם להוצאת הצו, לא בנה המשיב ולא הוסיף דבר למבנה. לדבריו, ביום 17.5.10 הושכר המבנה ע"י חברת תפוח מעון דבוש עיבוד בע"מ שהמבקש הינו אחד מבעלי מניותיה. לתמיכה בטענתו הגיש את הסכם השכירות (להלן: "הסכם השכירות"). לטענתו, הצו והבקשה למניעת פעולות אינו צריך להיות כנגד המבקש אלא כנגד השוכרים.

טענות המשיבה

כטענה מקדמית טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה בשל התנהלותו חסרת תום הלב של המבקש, אשר המשיך בבנייה של המבנה לאחר שהורה בית המשפט על עיכוב ביצוע והצו וקבע דיון בבקשה. לטענת המשיבה, נוצר מצב בו בעת הוצאת הצו מצב הבניה היה של יציקת כלונסאות ורצפת בטון עם קונסטרוקציית ברזל, ללא קירות וללא גג ובשלב זה הוא מצוי בשלב של קירות גג ועתיד להתאכלס. עוד ציינה כי העובדה שהשכיר את המבנה ואיכלס אותו אף היא מעידה על חוסר תום לב ומנציחה את עבירת הבניה. לדבריה זו בדיוק המטרה של הוצאת צו הריסה מנהלי, אשר נועדה למנוע את כל ההליכים שביצע המבקש.

לגופו של עניין טוענת המשיבה כי הפעולות שהודה המבקש כי ביצע, הן עבודות של הריסה והקמה מחדש הטעונות היתר לפי הדין. עוד ציינה כי גודלו של המבנה, שהינו בהיקף של כ-500 מ"ר שנבנה ללא קבלת היתר וללא שמבוצע פיקוח הנדסי כמתחייב מהוראות דיני התכנון והבניה מצדיקים את דחיית הבקשה.

כן טוענת המשיבה כי ניתן להוציא צו להפסקת פעולות גם כאשר מבנה הוא מאוכלס ועל כן אין מניעה להוציא צו זה. עוד הוסיפה כי העובדה שהיה קיים לול בעל היתר אשר הוחלף למבנה חדש, אין בה כדי למנוע הוצאת צו הריסה מנהלי. לבסוף מפנה המשיבה לכך שההיתר ניתן בשנת 1974 למשך שלוש שנים בלבד ולפיכך פג תוקפו.

אשר לטענתו של המבקש כי הוא פועל להכשרת המבנה, מציינת המשיבה כי הוא לא הביא כל ראיה כי קיים סיכוי להכשרת המבנה ולכך שההליך מתקדם ויכול להסתיים בתוך זמן קצר, כדרישות הפסיקה.

לעניין לטענתו של המבקש כי לא ניתן להוציא צו כנגד השוכר, שאינו צד להליך, מפנה המשיבה לסעיף 5 להסכם השכירות אשר מתייחס לפינוי המבנה מסיבות של הוצאת צו פינוי מהרשויות, ולפיכך צפה פני אפשרות הוצאת צו פינוי של המבנה. עוד מפנה המשיבה לעניין זה לפסקי דין בהם הוצא צו סגירה לאולמות אירועים למרות שנפגעים מצו זה מזמיני האירועים.

דיון והכרעה