דאא שיווק ספורט ש.מ. נ' פלד ואח'

פסק דין

הליך זה התחיל בהגשת בקשות לביצוע שטרות בהוצל"פ. המדובר בשטרות ביטחון שניתנו על ידי הנתבעת 3 בערבות הנתבעים 2 ו- 4 כביטחון לחובות שיהיו לנתבעת 1 כלפי התובעות.

התובעות הינן חברות בעוסקות באספקת אופניים (וציוד ספורט נוסף שאינו רלבנטי). הנתבעת 1 הינה חברה שעסקה במכירת אופניים אותם רכשה מהתובעות. בתחילה פעלה הנתבעת 1 כשם עסק ולאחר מכן הפכה לחברה. רוב מכריע של מכירות האופניים מהתובעות לנתבעת נעשו כעסקאות רגילות היינו מכירה כנגד תשלום שבעיקרו היה בשיקים. שיקים שנתנה הנתבעת 1 חוללו באי פירעון מסיבות שונות. בסופו של דבר הפסיקה הנתבעת 1 את פעילותה. בעת הפסקת הפעילות נותר לה חוב כלפי התובעות. כיוון שהנתבעת 1 הפסיקה כאמור פעילות והיא למעשה חדלת פירעון, פעלו התובעות לגביית שטרות הביטחון שניתנו להם, כאמור לעיל, על ידי הנתבעת 3 בערבות הנתבעים 2 ו- 4 (הנתבע 2 היה הרוח הפעילה בנתבעת 1 והוא בעלה של נתבעת 3 והנתבע 4 הוא אביה של נתבעת 3).

טענת התובעות היא כי בעת סיום הפעילות נותר חוב הן כלפי התובעת 1 והן כלפי התובעת 2 לפיכך הפעילה כל אחת מהן את שטר הביטחון שניתן לה. למרות שסכום שטרי הביטחון היו גבוהים הופעלו השטרות רק על סכום החוב כפי שנותר בכרטסת של הנתבעת 1 אצלם. החוב כלפי התובעת 1 היה 68,952 ₪ נכון ליום 28.8.11 (למעשה בתצהיר עדות ראשית נטען שהחוב היה גבוה יותר 69,952 ₪ - ורק מתוך טעות נפתח התיק על הסכום הנ"ל אך התובעת לא ביקשה לתקן את התביעה).

החוב כלפי התובעת 2 עמד על סך של 47,946 ₪ ובגינו הופעל שטר הביטחון שניתן על סך 100,000 ₪ כאשר הוא הוגש להוצל"פ רק על החוב שנותר ולא על כל סכום שטר הביטחון.

בשלב הדיון בהתנגדות לביצוע שטר הסכימו הנתבעים כי קיים חוב של 30,000 ₪ אותו הם שילמו וניתנה רשות להתגונן על היתרה.

במהלך הדיון בתיק עצמו עלה מתצהירו של הנתבע 1, שנתן תצהיר יחיד מטעם כל הנתבעים, שקיימת יתרת חוב נוספת של 20,458 ₪ ולפיכך בתום הדיון, בהחלטתי מיום 8.1.14 , ניתן פסק דין חלקי על סכום זה.

הדיון התמקד איפוא ביתרת החוב הנטענת על ידי התובעות מעבר לסכומים של 30,000 ₪ ו- 20,458 ₪ הנ"ל.

ניתנו תצהירים של מנהל התובעות ושל הנתבע 1 , לתצהיר מנהל התובעות צורפו מסמכים רבים כולל חשבוניות וכרטסת הנתבעת אצל התובעות. מהם עולה כי החוב הוא כפי שטוענות התובעות דהיינו חוב מצטבר ל- 2 התובעות לאחר תשלום הסכום המוסכם של 30,000 ₪ הוא 85,742 ₪ נכון ליום 28.8.11.

הנתבע בתצהירו טען כי לא ניתן להסתמך על הכרטסת של התובעות, כי שולמו תשלומים נוספים שלא הובאו בחשבון בכרטסת וכי ישנם חיובים בכרטסת בגין שיקים שחזרו כאשר לא רואים בגינם זיכוי לפני החיוב. היינו, כאשר ניתן השיק והופקד לא הורד בגינו החוב ואילו כאשר הוא חולל הוגדל החוב בסכום השיק כך שהתוצאה היא שהחוב בכרטסת אינו נכון.

המצהירים נחקרו על תצהיריהם ולאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם.

לטעמי הצליחו התובעות להראות כי החוב בספריהן הוא החוב הנכון.

התובעות צרפו את כל מסמכי החשבונות כולל חשבוניות וכרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעות אצלן. ניתן לראות כי הכרטסת משקפת נכונה את מצב החוב. ב"כ הנתבע ניסה להראות בחקירה כאילו ישנם חיובים שאין כנגדם זיכויים ואולם מנהל התובעת הראה כי כנגד כל חיוב בגין שיקים שחזרו היה חיוב קודם. לעיתים הזיכוי הוא בגין כמה שיקים שהופקדו יחדיו והחייב הוא בגין שיק בודד שחולל ואולם אין מצב בו ישנו חיוב בגין שיק שחזר שלא היה לפניו זיכוי בגין אותו שיק.

מנגד הנתבע 1 טען כי החוב אמור להיות רק בסכום של שיקים שחוללו שמוחזקים בידי התובעות. הנתבע הצהיר כל הזמן כי אם יוצגו לו שיקים כאלה הוא יסכים שהם מבססים את סכום החוב. והנה למרות שהנתבע טען בתחילה לחוב מוסכם של 30,000 ₪ ולאחר מכן הודה בסכום נוסף של 20,458 ₪ הוצגו בפניו שיקים שחוללו בסכום של כ- 77,000 ₪. לא זו בלבד אלא שהנתבע שביסס את טענותיו לגבי גובה החוב שלו כלפי התובעות על כרטסת שהוא הכין הודה בחקירתו כי הכרטסת שהוא הציג לא מראה את מלוא הפעולות וההתנהלות שבין התובעות לבינו (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 30 – 34).

בנוסף לאמור הנתבע טען כי היו העברות כספים נוספות שלא הובאו בחשבון אך לא צורפו כל ראיות להעברות כאלה.

התוצאה היא איפוא שיש לקבל את התביעה במלואה.

על הנתבעים לשלם לתובעות את ההפרש הנוצר מהחישוב כדלקמן:

1. חוב כלפי תובעת 1 ליום 28.8.11 - 67,796 ₪.

2. חוב כלפי תובעת 2 ליום 28.8.11 - 47,946 ₪.

3. מהסכומים הנ"ל יש להפחית את הסך 30,000 ₪ לפי ערך המועד שבו בוצע תשלום זה.