ד' נ' מדינת ישראל

בשם שירות המבחן:עו"ס ברכה וייס

השופטת ע' ברון:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 31.1.2018 (השופטת ל' מרגולין-יחידי) בת"פ 33629-01-17 (להלן: גזר הדין). המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בהסדר טיעון בעבירות הלבנת הון, מסירת עדות שקר ושיבוש מהלכי משפט. את העבירות כולן ביצע המערער במהלך השנים 2014-2006 במסגרת מערכת היחסים בינו ובין מעסיקו, יצחק צרפתי (להלן: צרפתי), שהפעיל עסק לגיוס כוח אדם של עובדים זרים מבלי שהיה בעל רישיון לפעול כקבלן כוח אדם. העסקת העובדים הזרים נעשתה באמצעות מספר חברות שנרשמו כולן בכזב על שמות אחרים, לרבות על שם המערער; זאת כחלק מתוכנית עבריינית שכללה בין היתר ביצוע עבירות מרמה שונות ועבירות מס והלבנת הון בהיקפים נכבדים.

העובדות הצריכות לעניין

2. הקשר בין צרפתי למערער החל בשנת 2006, לאחר שחרורו של המערער משירות סדיר בצה"ל. תחילה עבד המערער כנהגו של צרפתי, ובהמשך הפך לעוזרו, עושה דברו והמוציא לפועל של הפעילות העבריינית של צרפתי. לפי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, צרפתי פנה אל המערער בבקשה שהאחרון ימסור עדויות כוזבות בדבר מצבו הנפשי של צרפתי במסגרת מספר הליכים משפטיים שהתנהלו נגד צרפתי באותה עת; והמערער נענה לבקשתו ועשה כן. בעקבות הצהרות הכזב שמסר המערער על אודות מצבו הנפשי של צרפתי, המערער מונה כאפוטרופוס עליו; והמערער טען ביחס ל"אי כשירותו" של צרפתי גם בתיק אזרחי ובתיק פלילי שהתנהל נגד צרפתי. לפי האישום השני, בשלב מסוים ביקש צרפתי מהמערער לזהות אותו בשם "איתן גל" ולא להזכיר יותר את השם "צרפתי". לאחר זמן מה אדם בשם איתן גל פנה למשטרה וטען כי אדם כלשהו גנב את זהותו ועושה בה שימוש. בעקבות כך מסר המערער עדות במשטרה שבה טען בכזב כי למעסיקו קוראים "איתן גל", זאת במטרה להכשיל את החקירה. בעקבות מעשים אלה הורשע המערער בביצוע 3 עבירות של מסירת עדות שקר ו-4 עבירות של שיבוש מהלכי משפט, עבירות על סעיפים 237 ו-244 בהתאמה לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי האישום השלישי, במסגרת פעילותו העבריינית של צרפתי באספקת עובדים זרים קיבל צרפתי כספים רבים עבור חברות שנרשמו כאמור בכזב על שמם של אחרים, כאשר כספים אלה מהווים רכוש אסור כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון). המערער ביצע פעולות שונות ברכוש האסור ביודעו כי אמנם מדובר ברכוש אסור. בין היתר פעל המערער במטרה להסתיר את מקור הרכוש האסור, זהות בעל הזכויות בו, מיקומו ועשיית פעולה בו; ופרט המחאות של לקוחות למזומן בהיקף כספי של 32 מיליון ש"ח – הכל בהנחייתו של צרפתי. בשל מעשים אלו הורשע המערער בעשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר ולהסוות, ובידיעה שהוא רכוש אסור, עבירות לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון.

           להשלמת התמונה ייאמר כי צרפתי עצמו ו-12 חברות שבשליטתו הורשעו בהליך נפרד בכתב אישום האוחז תשעה אישומים שמפרטים תוכנית עבריינית מתוחכמת שכוללת ביצוע עבירות מרמה, זיוף, סחיטה והונאה, הכשלת הליכים, עבירות מס חמורות בהיקפים כספיים נכבדים, עבירות על חוק ביטוח לאומי ועבירות הלבנת הון. על צרפתי נגזרו, במסגרת הסדר טיעון מוסכם, 68 חודשי מאסר וכן עונשים נלווים בגזר דין מיום 15.1.2017 (ת"פ 23308-01-16 מדינת ישראל נ' צרפתי).

גזר הדין

3. ביום 10.7.2017 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש; עם זאת הייתה הסכמה בדבר חילוט דירת המגורים של המערער. ביום 31.1.2018, לאחר שמיעת טיעונים לעונש, נגזר דינו. בית המשפט קבע כי יש לראות את מעשיו של המערער כשני אירועים נפרדים – האחד עניינו מתן עדות שקר ושיבוש מהלכי משפט והשני עבירות הלבנת הון. ביחס לאירוע הראשון נקבע כי לנוכח חומרת המעשים והעובדה שאירוע זה כולל ארבעה מעשים נפרדים, מתחם הענישה נע מתקופת מאסר הניתנת לריצוי בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר. ביחס לאירוע השני נקבע כי בנסיבות העניין מתחם הענישה נע בין 8 חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר. בהקשר של האירוע השני ציין בית המשפט כי התעורר קושי באיתורם של מקרים דומים שמהם ניתן להסיק על אודות מדיניות הענישה הנוהגת בתחום, זאת משום שהמערער לא הורשע בעבירות "המקור" לצד עבירות הלבנת ההון.

4. בבואו לגזור את עונשו של המערער התייחס בית המשפט לטיעוני הצדדים, כמו גם לתסקיר שירות מבחן חיובי בעניינו של המערער שהמליץ על ענישה בדרך של עבודות שירות תחת מאסר מאחורי סורג ובריח. בית המשפט לא קיבל את המלצת שירות המבחן, וקבע שלא קמה הצדקה לסטות ממתחמי הענישה האמורים מטעמי שיקום; זאת שעה שבעת מתן גזר הדין לא היה המערער בעיצומם של הליכי שיקום וטיפול. עם זאת צוין כי יש בהמלצת שירות המבחן ובנסיבותיו האישיות של המערער כדי להצדיק את קביעת העונש בתחתית המתחמים שנקבעו. בתוך כך התייחס בית המשפט לחרטה שהביע המערער ולרצונו לחזור למוטב; ואף הודגש כי במסגרת הסדר הטיעון הסכים המערער לחילוט דירת המגורים שמהווה את נכסו העיקרי, ונטען כי בכך יש כדי ללמד על הפנמה כנה של הפסול שבמעשיו. עוד צוין כי עברו הפלילי של המערער נקי ומאז ביצוע העבירות אינו מעורב עוד בפלילים. בית המשפט אף הדגיש כי חלפו שנתיים וחצי בין ביצוע העבירות לבין הגשת כתב האישום, וקבע כי יש לתת משקל ל"עיכוב וההשתהות הלא מוסברים". בנוסף התייחס בית המשפט להשלכות אישיות קשות של ההליך על המערער – בעקבות ההליך ניתק המערער קשר זוגי של 7 שנים שניהל עם בן זוגו ואף ויתר על הליך פונדקאות שבו החלו; כמו כן המערער נקלע למצב כלכלי קשה בשל חילוט דירת המגורים וקושי במציאת עבודה לנוכח העבירות שבהן הורשע. עוד התייחס בית המשפט לכך שמתסקיר שירות המבחן מצטיירת דמותו המוחלשת של המערער אל מול צרפתי, תוך שצוין כי המערער ראה בו דמות אב מגוננת; וכן לכך שהמערער הוא היחיד מלבד צרפתי שהועמד לדין בגין העבירות, על אף שאנשים נוספים היו מעורבים בהן. מן העבר השני עמד בית המשפט על חומרת העבירות ועל הצורך בהרתעת הרבים. אחר הדברים האלה, הטיל בית המשפט המחוזי על המערער עונש מאסר בפועל של 4 חודשים בגין האירוע הראשון; ובגין האירוע השני עונש מאסר בפועל של 8 חודשים, 4 מהם בחופף, כך שבסך הכול ירצה המערער 8 חודשי מאסר בפועל. כן הוטלו על המערער עונשים נלווים, לרבות חילוט דירת המגורים שלו, בהתאם להסכמת הצדדים כאמור.

           יוער כי עונש המאסר שהוטל על המערער עוכב בהסכמת המשיבה עד למתן הכרעה בערעור זה, וכי מאז אף התאפשר למערער לצאת את הארץ מספר פעמים.