בד"מ
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
15066-12-13
02/12/2015
|
בפני השופטת:
דגית ויסמן
|
| - נגד - |
תובע:
מנחם פייג
|
נתבעת:
א.ש אביעם סחר בע"מ
עו"ד אסמר
|
| פסק דין |
1.התביעה שבפנינו היא לתשלום פיצוי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה והבראה, בגין תקופת התקשרות בת כשנה ושמונה חודשים, במהלכה התובע שימש כמוביל ומתקין של מוצרים שהנתבעת משווקת.
2.השאלה המרכזית המתעוררת בהליך זה היא אם בין הצדדים התקיימו יחסי עובד – מעביד.
3.להלן הרקע העובדתי הרלוונטי לסוגיה שבמחלוקת:
א.הנתבעת היא חברה בע"מ המשווקת מוצרי ריהוט, אשר מגיעים ללקוחותיה במארזים ("קיטים") המיועדים להרכבה עצמית.
ב.התובע שימש כנהג ומתקין שהוביל את המארזים ללקוחות הנתבעת. במסגרת זו, מעת לעת ועל פי בקשת הלקוח, התובע סיפק שירותי הרכבה ללקוחות.
ג.התמורה לתובע שולמה בגין כל הובלה והובלה וכנגד חשבונית.
ד.התמורה עבור ההרכבה בבית הלקוח שולמה על ידי הלקוח לידי התובע, אשר מסר כנגדה חשבונית ללקוח.
ה.מרישומי הצדדים (ת/1 ונ/1, המתייחסים לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2013), עולה כי התובע ביצע כחמישים הובלות בחודש, כולן באזור המרכז. מכאן נובע כי היקף העבודה שהתובע ביצע בשירות הנתבעת היה חלקי ביותר. על פי הערכת מנהל הנתבעת, מר עידן, התובע התייצב במחסני הנתבעת כפעמיים בשבוע, בהתאם למלאי ההזמנות אצל הנתבעת (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 29-30, עמוד 8, שורות 2, 4-6).
ו.למרות שהתובע טען כי ההובלות בוצעו על פי מועדים ודרישות של הנתבעת, אין כל ראיה לכך שהנתבעת קבעה את סדר היום של התובע.
ז.התובע ביצע את ההובלות ברכבו והוא נשא בהוצאותיו (עדות התובע בעמוד 2, שורות 13-14, 20).
דיון והכרעה
4.על פי הדין, השאלה אם יש לראות באדם כ"עובד" (בשונה מ"קבלן עצמאי") נבחנת על פי המבחן המעורב. על פי מבחן זה, שהוא שילוב של מספר מבחני משנה, יש לבחון ראשית את מבחן ההשתלבות על שני פניו, החיובי והשלילי. היינו, אם התובע השתלב בעסק כגורם חיצוני או שהיה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל וכן אם ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי אשר שירת את המפעל כגורם חיצוני, הנושא סיכויי רווח וסיכוני הפסד (ע"ע (ארצי) 14122-07-10 מכללת רמת גן – פרייס, 13.9.12).
לצד מבחן ההשתלבות, קיימים מבחני עזר נוספים, כגון מבחן הקשר האישי, מבחן המרות והפיקוח, מבחן התלות הכלכלית, שאלת הבעלות בציוד ובחומרים, אופן התשלום והצגת היחסים כלפי כולי עלמא. בהתאם לפסיקה, אף מבחן אינו מכריע לבדו, אלא יש לבחון את משקלם המצטבר של המבחנים הרלוונטיים ביחס לכל מקרה ומקרה ולראות לאן נוטות כפות המאזניים. יש שמבחנים שונים יקבלו משקל שונה והכל בהתאם לנסיבות העניין, ובשים לב לתכלית שלשמה מתבקש בית הדין להכיר ביחסים אלה (בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628, 641 (1996)).