החלטה
לפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב.
בכתב התביעה נטען, כי בין המשיבה סיפקה למבקשת שירותי פירסום באמצעות תשדירי רדיו, על פי בקשת המבקשת. לכתב התביעה צורף הסכם, המעיד על הזמנת שירותים כאמור בשווי של 19,256 ₪, כולל מע"מ.
המבקשת הגישה את התנגדותה במועד. בתצהירה טענה, כי סוכן המשיבה הציע לה לפרסם את העסק אותו ניהלה (מסעדה), אך בשל הקשיים הכספיים של העסק – סירבה. למרות זאת, שוחח הסוכן עם בעלה של המבקשת, שאינו מדבר היטב בשפה העברית, ושכנע אותו לחתום על ההסכם. בעלה של המבקשת חתם, למרות שלטענתה אין הוא מוסמך לחתום בשם העסק. לטענת המבקשת, העסק נסגר בינתיים, וכיום היא ובעלה סובלים ממצב בריאותי קשה. מצבם הכספי הינו בכי רע, הם נתמכים בעזרת המשפחה על מנת לכלכל את ילדיהם, ואין להם אפשרות לשלם את החוב למשיבה.
ביום 30.10.13 התקיים דיון בהתנגדות. יצוין, כי הדיון התקיים באופן בלתי פורמלי ברובו, מאחר וניסיתי להבין, אם אמנם יש בפי המבקשת הגנה מפני התביעה, או שמא טענותיה היחידות הן אלו שנוגעות למצבה הכלכלי. בדיון הוסבר למבקשת, כי טענות הנוגעות לחוסר יכולת לפרוע את החוב יש להעלות בלשכת ההוצאה לפועל, על מנת שיקבע צו תשלומים על פי היכולת, וכי אין בטענות כאלו הגנה מפני התביעה. כמו כן, נעשה ניסיון לסייע בידי הצדדים להסדיר את המחלוקת בהסכמה, אך זה לא צלח.
בדיון טענה המבקשת, כי בעת שחתם בעלה על ההסכם הייתה היא חולה, והוא זה שניהל בפועל את המסעדה. מדברי המבקשת עלה, כי המסעדה נוהלה, למעשה, על ידי המבקשת ובעלה גם יחד. המבקשת הוסיפה ומסרה, כי שוחחה עם נציג המשיבה, לאחר שבעלה חתם על ההסכם, ואמרה לה שאין באפשרותם לשלם, אך נציג המשיבה לא הסכים לבטל את ההסכם. עוד עלה מדברי המבקשת, כי למעשה השלימו היא ובעלה עם קיומו של ההסכם, כאשר אירחו במסעדה שניהלו באותה עת את נציגי המשיבה ואנשים נוספים (כ-20 איש) לארוחה חגיגית, על חשבון המסעדה. מהדיון שהתקיים ניתן היה להבין, כי ארוחה זו שנערכה במסעדה היא אותה ארוחה הנזכרת בהסכם שצורף לכתב התביעה כ"ארוחת חג" עבורה נדרש סכום של 4,000 ₪, כאשר ב"כ המשיבה הבהיר, שמדובר בשידור רדיו שבוצע מתוך המסעדה. המבקשת לא חלקה על כך, שהפרסום ברדיו אמנם בוצע, ולא טענה כי שולמו כספים על חשבון ההסכם.
המבקשת אינה מיוצגת על ידי עורך דין, מחמת חסרון כיס. על כן, מצאתי לנכון לשקול ולבחון אם יש בפי המבקשת טענת הגנה אפשרית, אף אם לא הועלתה כזו באופן מפורש.
הטענה כי בעלה של המבקשת לא היה מורשה לחתום בשמה נראית כהגנת בדים, שאינה מזכה את המבקשת ברשות להתגונן. בעלה של המבקשת והמבקשת ניהלו יחד את המסעדה. בתקופה שבה נחתם ההסכם הייתה המבקשת חולה, ובעלה ניהל את המסעדה בפועל, לבדו. ההסכם נחתם בחותמת החברה, כשלצדה חתימת בעלה של המבקשת. התביעה הוגשה נגד המבקשת כבעלת העסק. בדיעבד, המבקשת ובעלה שיתפו פעולה עם המשיבה לביצוע ההסכם כפי שנחתם, והארוחה עליה סוכם התקיימה בפועל. על פני הדברים ברור, כי בעלה של המבקשת היה בעל הרשאה לחתום בשם העסק, ואף אם לא היתה כזו מראש, הרי שהיא אושררה בדיעבד.
המבקשת לא ביטלה את ההסכם, אף לשיטתה, אם כי ניסתה לעשות כן. ספק אם עמדה למבקשת עילת ביטול על פי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, כגון טעות או הטעייה, כפייה או עושק, שכן אלו מתקיימות בנסיבות מיוחדות, כמוגדר בחוק; אולם אף אם עמדה למבקשת עילת ביטול שכזו, הרי שבפועל ברור מדברי המבקשת, כי לא עמדה על ביטול ההסכם, אלא השלימה עם קיומו, ובמיוחד התבטא הדבר באירוח הארוחה הנזכרת בהסכם.
עוד יש לציין, כי הגנות הנובעות מחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, אינן עשויות אף הן להועיל למבקשת, שכן "צרכן" על פי חוק זה הינו "מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי" (סעיף 1 לחוק), ואילו כאן אין חולק, כי מדובר בשירות עסקי.
סיכומו של דבר, אינני סבורה כי יש למבקשת הגנה מפני התביעה.
המבקשת רשאית להעלות טענות הנוגעות ליכולתה לפרוע את החוב לפני רשם ההוצאה לפועל, על מנת שייקבע צו תשלומים על פי יכולתה.
לאור האמור, אני דוחה את ההתנגדות.
על מנת לאפשר למבקשת לפנות ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לקביעת צו תשלומים אני קובעת, כי הליכי ההוצאה לפועל לא יחודשו בשלב זה, אלא בחלוף 30 יום בלבד.
לאור נסיבותיה האישיות של המבקשת, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.