פסק דין
התביעה, רקע וטענות הצדדים
לפניי בקשה לסעד הצהרתי שיכריז כי הבעלות ברכב מסוג ביואיק שנת 2008 מ.ר 2534365 (להלן: "הרכב") היא של המבקש, וכי למשיב 4 אין כל זכות בו. בהתאם, מבוקש להורות למשיב 1/משרד הרישוי לבטל את רישומו של משיב 4 כבעלים ולהשיב על כנו את רישום הבעלות ברכב ע"ש המבקש כשהוא נקי משעבוד הרשום לטובת בנק הפועלים/המשיב 5, כל זאת מחמת העברת הרכב ורישומו במרמה ע"ש משיב 4 ורישום משכון עליו לטובת משיב 5.
המבקש רכש את הרכב לאחר שזכה במכרז הוצל"פ תמורת 72,000 ₪. לאחר הרכישה נרשמה בעלותו במשרד הרישוי ביום 11/10/11.
זמן קצר לאחר הרכישה, ביקש המבקש למכור את הרכב ולשם כך מסר אותו למגרש של חברת אילון שחר. לאחר שזו לא הצליחה למכור את הרכב, העביר אותו ב28/11/11 למגרש של המשיב 3/מר יורם תורג'מן (להלן: "תורג'מן") שהציג עצמו כסוכן רכבים מוסמך ובעל ניסיון. בפועל טיפלה אמו הגב' מרינה גרשקוביץ' במכירת הרכב.
ביום 29/11/11 הודיע תורג'מן לאמו של המבקש שיש רוכש פוטנציאלי לרכב וב-30/11/11 בשעות הלילה הגיע תורג'מן לביתה של גב' גרשקוביץ', או אז נערך זכרון דברים בו סוכם כי הרכב יימכר תמורת 77,000 ₪ כש-17,000 ₪ שולמו במעמד זה כשהוא מסרב לומר מיהו אותו רוכש פוטנציאלי.
לשם הבטחת בנה/המבקש, סירבה אמו למסור לתורג'מן את רשיון הרכב ויפוי כוח להעברת הבעלות, עד להשלמת העסקה.
תורג'מן התחייב כי היתרה תשולם עד ליום 10/12/11 וביקש כי הרכב ישאר ברשותו 3 ימים נוספים ולאחר מכן יחזירו למבקש. חרף הסיכום,לא השיב תורג'מן את הרכב.
ביום 13/12/11 הבינה גב' גרשקוביץ', לאחר שדחה אותה כל פעם בלך ושוב, כי תורג'מן היתל בה לכל אורך הדרך ושאין בכוונתו להחזיר לה את הרכב ו/או לשלם לה והחלה לחפש אותו. ביום 14/12/11 אותר הרכב ביקנעם, המבקש ואמו פנו למשטרה ואז הובהר להם כי הרכב נרשם בבעלות המשיב 4 /מר אברהם נווה (להלן: "אברהם נווה" או "המשיב 4") כבר ביום 30/11/11.
אין חולק כי העברת הבעלות בוצעה בסניף יגור של הדואר לאחר שהוצג לפקידה הגב' נאווה כהן יפוי כוח מקורי מטעם המוכר והקונה מאומת ע"י עו"ד פואד בדאח המרשה לתורג'מן לחתום בשם שני הצדדים. אין גם חולק, כפי שיפורט להלן, כי יפוי הכוח היה מזויף ועו"ד בדאח כלל לא היה מעורב ולא ידע אודותיו.
נוכח האמור, טוען המבקש כי העברת הבעלות נעשתה ע"י תורג'מן במרמה בהסתמך על יפוי כוח מזויף.
חלקו של אברהם נווה במרמה האקטיבית, לא ידוע למבקש ברם אין ספק כי הוא פעל, למצער, בחוסר תום לב.
בתחילה הוגשה התביעה גם נגד הנתבעים 1-2 (משרד התחבורה וחברת הדואר) בטענה כי הללו פעלו בניגוד לתקנות התעבורה וברשלנותם נתנו יד לתרמית שביצע תורג'מן. בסופו של יום ולאחר שהוגשו תגובות ותצהירים, ויתר המבקש על הטענות העובדתיות נגדם ולאחר שנתבעים אלו הודיעו כי אין להם עמדה וכי יכבדו כל החלטה, שוחררו מהופעה ונמחקו מהתביעה.
תורג'מן ואברהם נווה לא הגישו תגובה לבקשה במועד שנקצב להם, גם לאחר שניתנה להם ארכה נוספת לבקשתם, עד 28/3/12.
יומיים לפני ישיבת ההוכחות הוגשה בקשה ע"י עו"ד חורי לדחיית הדיון בטענה כי המצהיר מטעמם במצב בריאותי שלא מאפשר התייצבות. הואיל וכפי שאמור לעיל, אף אחד מהמשיבים 3,4 לא הגיש תצהיר הרי שממילא לא ניתן היה להעיד מי מטעם משיבים אלו כך שהמחלה הנטענת אינה רלבנטית ובכל מקרה לא צורף כל אישור רפואי ולכן הבקשה לביטול מועד ההוכחות נדחתה. (וראה ההחלטה מיום 8/6/12 ). ביום ההוכחות בשעת ההתחלה (09:00) הוגש בהגשה מרחוק במערכת נט המשפט תגובת משיבים 3,4. הגשה זו לתיק התאפשרה טכנית רק משום שנעשתה מרחוק שכן בהתאם להחלטות הקודמות לא היו משיבים 3,4 רשאים להגיש ראיות. במצב דברים זה קבעתי כי מסמך זה המתיימר להיות תגובה שהוגש בניגוד להחלטות, לא יהווה ראיה בתיק (וראה ההחלטה בפרו' עמ' 2).
למשיב 5 שעבוד על הרכב לטובתו, והוא טוען כי גם אם הבעלות נרשמה במרמה ע"ש אברהם נווה, עומדת לו הגנת תקנת השוק שבסעיף 5 לחוק המשכון ובהתאם לה אין להיעתר לבקשה למחיקת השעבוד.
המשיב 5 (להלן הבנק) טוען כי נתן הלוואה ללקוחו מר עוז נווה/ בנו של משיב 4 (להלן: "עוז"), על בסיס התחייבות של אביו/אברהם נווה לשעבד את כלי הרכב נשוא הבקשה לבנק. לאחר שהמשיב 4 חתם על הסכם הלוואה הזרים הבנק לחשבונו של עוז את סכום ההלוואה שימשה בחלקה לכיסוי הלוואה קודמת והן, לפי הטענה, ובחלקה בסך של 56,500 ₪ לרכישת הרכב.
הבנק טוען כי בהתאם לדרישתו הוצג לו טופס העברת בעלות לשם שעבוד הרכב.
ביום 05/12/11, לאחר שהרכב נבדק ע"י הבנק שועבד הרכב. בשלב זה אף נבדק הרישום במשרד הרישוי ועוז אף המציא לבנק פוליסת ביטוח.
עם הרישום בוטל רישום שעבוד על רכב ישן אחר של משיב 4.