החלטה
בפני בקשת התובע לזימון עד שאיננו בשליטתו. מדובר במר יוסי טוויטו, שלטענת התובע עסק בניכיון שיקים עבור הנתבעת.
טענות התובע
לטענת התובע, עדותו של טוויטו חיונית להוכחת טענותיו, והנה עדות הזמה לטענות הנתבעת, לפיהן לא היתה מעורבת בתרגיל העוקץ שביצע בן זוגה. לטענתו, עדות זו היא בלב המחלוקת נשוא התביעה, והנוגעת לטענות התובע, לפיהן הנתבעת עצמה עשתה שימוש בשיקים של התובע.
התובע טוען, כי בעקבות התלונה שהגיש כנגד הנתבעת במשטרת חדרה ביום 09.07.12, זומן העד טוויטו לתחנת המשטרה לצורך מסירת גרסתו, ובין היתר בשאלה כיצד הגיעו לידיו שיקים של התובע ומי מסר לו שיקים אלה.
התובע צירף תצהיר של דודתו, הגב' רונית סהר, לפיו בחודש יוני 2012 הוא, התובע, טלפן אליה ומסר לה כי גובה שיקים בשם יוסי טוויטו התקשר בטענה כי מספר שיקים של התובע בידיו. לטענתה, מר טוויטו התקשר אליה עוד באותו יום, מסר את שמו, ולאחר שסיפרה לו אודות תרגיל העוקץ של הנתבעת ובן זוגה, השיב מר טוויטו כי ידאג לגבות את השיקים מהנתבעת, כי לה הוא מסר את הכסף במזומן.
לטענת התובע, למעט שמו של העד, לא היו בידיו פרטים נוספים אודותיו על מנת להחתימו על תצהיר ו/או לזמנו באמצעות בית המשפט. לטענת התובע, רק ביום 02.02.14 אותרו פרטי העד, בשיחה טלפונית של דודתו של התובע עם מר טוויטו. באותה שיחה מסר טוויטו את גרסתו אודות נסיבות קבלת השיקים מהנתבעת עצמה, אך סרב לחתום על תצהיר באומרו כי יגיע לבית המשפט אם יוזמן. לפיכך טוען התובע כי הבקשה, שהוגשה ביום 05.02.14, הוגשה באופן מיידי.
טענות הנתבעת
הנתבעת מבקשת לדחות את הבקשה, וטוענת כי הנתבע פועל בתכסיסנות ובפתלתלות.
הנתבעת מלינה על כך שהגישה את תצהיריה ללא ידיעתה על כוונת התובע להזמין לעדות את מר טוויטו.
לטענתה, התובע לא הזכיר עת שהגיש את תצהירו, ולו ברמז, את כוונתו להעיד את מר טוויטו.
לטענת הנתבעת, ביום 01.07.13 הגיש התובע ראיות נוספות, וביניהן תצהיר של הגב' סהר, לפיו שוחח עמה "יוסי טוויטו חלפן כספים מקניון הזהב" (סעיף 4 לתצהירה), כך שלכל המאוחר ידע התובע על מר טוויטו ומקום מושבו ביום 01.07.13. לכן טוענת הנתבעת תמוה מדוע רק שנה אח"כ הועלתה הבקשה.
לטענת הנתבעת, גם בהזדמנות השלישית שעמדה בפני התובע, כאשר ביום 10.09.13 נעתר ביהמ"ש לבקשתו להגשת תצהירים נוספים, לא הוזכר דבר אודות מר טוויטו, וכך גם כאשר ראיות אלה הוגשו, ביום 15.10.13.
הנתבעת טוענת, כי גם בהזדמנות הרביעית שקיבל התובע, ביום 28.10.13, כאשר ניאות ביהמ"ש להאריך לו את המועד להגשת חוות דעת גרפולוגית מטעמו – גם אז לא הוזכר העד טוויטו.
לטענת הנתבעת, ימים ספורים לפני מועד ההוכחות שהיה קבוע ליום 22.01.14, ביקש התובע דחיית מועד, והנתבעת סירבה כשהיא מציינת חשש לפיו המבקש יהפוך את פרק הזמן שנוצר עד למועד הדיון החדש ל"חלון הזדמנויות למקצה שיפורים" בראיותיו. ואכן, לטענת הנתבעת משנדחה המועד ליום 26.2.14 הוגשה הבקשה הנוכחית ביום 04.02.14.
לטענת הנתבעת, אין ממש בטענת התובע כי מדובר בעדות הזמה, שכן כבר בסעיף 10 לכתב התביעה ציין התובע כי המשיבה "פיזרה שיקים של התובע לגורמים מהשוק האפור", ולא הוזכר מר טוויטו. כך שאין המדובר בעדות הזמה אלא בעדות להוכחת טענות התובע כפי שנטענו מלכתחילה ע"י מקצה שיפורים אסור.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני מקבלת את הבקשה.
סדר הבאת הראיות של הצדדים הסתיים, וכעת נשאלת השאלה האם התובע רשאי להביא ראיות מפריכות. תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 קובעת, כי בית המשפט רשאי לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות, כלשון סעיף 158:
"(א) לא הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע, יהיה סדר הטיעון כזה: