גרנות נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

1. ביום 23.10.12 ארעה התנגשות בין רכב פרטי שבבעלות הנתבעת והנהוג על ידי בנה עם רכב צבאי מסוג "אביר". ההתנגשות ארעה בבסיס צבאי.

2. בכתב התביעה אין כל תיאור של נסיבות הארוע, אותן ניתן למצוא רק בדיווח של בנה של התובעת לחברת הביטוח שלה. שם נכתב: " נסעתי ליד מגורי חיילים בעיקול רכב צד ג' נכנס לתוך העיקול, לא פניתי ימינה וכשראיתי את הרכב בא מולי עצרתי את הרכב מסתבר שצד ג' לא הבחין בי ופגע בי בצד השמאלי כנף מעל הגלגל, טמבון והדלת לא נפתחת...".

3. הסתבר מעדות עד התביעה בדיון, כי מדובר בכביש צר בן 2 נתיבי נסיעה בלבד וכי בעיקול שבו ארעה ההתנגשות חנתה מכונית פרטית. בן התובעת לא ציין עובדה זו בכל דיווחיו והוא הצדיק זאת בדיון, בטענה כי עובדת חניית מכונית בעיקול הדרך, אינה רלבנטית.

4. מסתבר מעדותו של עד התביעה נתנאל סויסה, שישב ברכב ליד בנה של התובעת עובר להתנגשות, כי עובדת חנייתה של מכונית בעיקול היתה משמעותית.

לפי עדותו, בנה של התובעת והוא ראו את הרכב הצבאי מתקרב ולכן בן התובעת עצר את מכוניתו כחמישה מטר מאחורי המכונית החונה, אולם הרכב הצבאי התנגש בהם.

5. הנתבע טוען, כי הוא ראה את מכונית התובעת באה מולו כשהיא עוקפת את הרכב החונה והוא הסיט את הרכב הצבאי ימינה, אך מכונית התובעת פגעה ברכב הצבאי.

6. עד התביעה נתנאל סויסה העיד כי בכביש בו ארעה ההתנגשות, רק שני רכב יכולים לעבור זה ליד זה וכי רכב התובעת עצר 5 מ' מאחורי המכונית החונה.

7. הנתבע טוען, כאמור, כי רכב התובעת לא עצר ופגע ברכב הצבאי.

8. אני סבור כי עדותו של עד התביעה נתנאל סויסה, כי בכביש יכולים לנסוע רק שני רכבי במקביל וכי הם עצרו מאחורי המכונית החונה, שתפסה נתיב נסיעה אחד, אינה מתיישבת עם טענתו וטענת בן התובעת כי מכונית התובעת עצרה מאחורי המכונית החונה. לו כך היה הדבר, לא היתה לרכב הצבאי כל מניעה להמשיך ולנסוע בנתיבו ליד המכונית החונה וליד מכונית התובעת וההתנגשות לא היתה קורית.

9. כמו כן, עדותו של עד התביעה נתנאל סויסה, כי רכב התובעת עמד כחמישה מ' מאחורי המכונית החונה, שוללת את האפשרות שהרכב הצבאי היה מתנגש ברכב התובעת, הואיל ולפי נסיבות אלה, היה עליו להתנגש במכונית החונה ולא ברכב התובעת.

10. לפי הנסיבות שבגירסת עד התביעה הנ"ל, ההתנגשות לא היתה צריכה לקרות כלל, מאחר וכל אחד מהרכבים נמצא בנתיבו בעת ההתנגשות.

10. מכאן, שיש לקבל את גירסתו של נתבע 2, לפיה רכב התובעת עקף את המכונית החונה ונעצר בהתנגשו ברכב הצבאי.

11. לפיכך, אני דוחה את התביעה.

12. הואיל ושני הצדדים משרתים בצה"ל, איני עושה צו להוצאות.

תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ד, 06 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.