פסק דין
בפניי תביעת התובעת לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לה עקב פגיעת רכבה בתאונה מיום 01.11.10.
ביום התאונה, התובעת נהגה ברכבה, מסוג סובארו, בדרך עכו לכיוון חיפה, באזור צומת קריית אתא. נוכח הפקק שהיה, הרכבים נסעו בצורה איטית מאוד עד כדי זחילה ועצירה לסירוגין. במהלך זה ובעת רכבה עומד, כאשר מאחוריה עומדת מונית שהייתה נהוגה בידי הנתבע 4, לפתע רכב התובעת קיבל פגיעה מאחור, וזאת מהמונית שנהדפה על ידי טנדר שהיה נהוג בידי מר עמי זיגלמן. הנתבע 4 טען, כי המונית נהדפה על טנדר שהיה נהוג בידי מר זיגלמן עמי, ועל כן, מוטלת עליו ו/או על הנתבע 2 (הבעלים של הטנדר), החובה לפצות את התובעת וגם את הנתבע 4.
למותר לציין, כי הנתבע 4 תבע את נהג הטנדר, מר זיגלמן עמי בתביעה נפרדת (ת"ק 43795-01-11) שעל פי החלטתי מיום 16.05.11, קבעתי כי שתי התביעות יידונו בפניי במאוחד.
התובעת נאלצה לתבוע הן את בעלי ומבטחי הטנדר, והן את בעלי ומבטחי המונית, משאלה היו חלוקים בשאלת האחריות לאירוע תאונה.
נהג הטנדר (להלן: "מר זיגלמן") טען, כי ביום התאונה הם נסעו על הגשר בקריות ובהיותם במצב של עלייה, כאשר הרכבים נוסעים לאט בשל הפקק, לפתע הרגיש כי המונית מתדרדרת אל הטנדר באופן איטי, ובקושי הרגיש פגיעה כלשהי. מר זיגלמן טען, כי לטנדר לא קרה כלום, ואין לו מושג כיצד נפגע רכב התובעת.
בדיון בפניי היום העידו הן התובעת, הן הנתבע 4, והן מר זיגלמן.
כעולה מכלל העדויות אין חולק, כי רכבה של התובעת היה הראשון בשיירת שלושת הרכבים המעורבים בתאונה, המונית הייתה מאחורי רכב התובעת והטנדר מאחורי המונית.
בעדותה בפניי, התובעת חזרה על הנטען בכתב התביעה. התובעת זכרה כי הרכבים התקדמו במישור ולא בעלייה או בירידה (ראו: עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, שורות 24-25). על פי עדותו של הנתבע 4, הרכבים נסעו על הגשר והתאונה התרחשה בסיום הגשר בירידה (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 8).
ייאמר מייד, כי עדותם של התובעת ושל הנתבע 4 יצרו עליי רושם אמין ומהימן ביותר. התובעת זכרה כי הרכבים התקדמו במישור. עדות זו מתיישבת עם עדותו של הנתבע 4, לפיה, התאונה ארעה בירידה בסיום הגשר, כאשר בנקודה זו השיפוע הולך ונעלם. לא זו אף זו: עדויותיהם של התובעת ושל הנתבע 4 אף מתיישבות עם מוקדי הנזקים ברכבים, כאשר רכבה של התובעת נפגע בחזית האחורית, בעוד המונית נפגעה הן בחזית האחורית והן בחזית הקדמית, כאשר התובעת ציינה, כי רכבה קיבל מכה אחת בלבד (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 4-5). עדותה של התובעת לא נסתרה על ידי מי מהצדדים. אמנם, מר זיגמלן טען, כי לא ידע כיצד נפגע רכבה של התובעת. אך, הוא הוסיף כי בעת החלפת הפרטים ביניהם, התובעת טענה כי הטנדר פגע במונית והעיף אותה קדימה אל רכב התובעת. מר זיגלמן לא טען באותה עת, כשעמדו בצד להחלפת פרטים, כי רכבו לא פגע ברכב התובעת. נהפוך הוא; כעולה מעדותו של הנתבע 4, מר זיגלמן הודה בפניו כי הטנדר פגע במונית והעיפה אל רכב התובעת והבטיח להודיע לסוכן הביטוח שלו. הצדדים לחצו ידיים וכל צד נסע לדרכו (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 9-12).
כאמור, עדותו של הנתבע 4 מהימנה עליי במלואה. עדותו של הנתבע 4 לא נסתרה על ידי מר זיגלמן. עדותו של הנתבע 4 נתמכה בעדות סוכן הביטוח מטעמו, מר סבאג' חיים, שיצר עליי רושם אמין אף הוא. על פי עדותו של מר סבאג', הוא קיבל הודעה מהנתבע 4 על אירוע התאונה ועל הודאתו של מר זיגלמן בחבותו לאירוע התאונה. על כן, מר סבאג' שוחח עם סוכן הביטוח של מר זיגלמן וביקש עותק מההודעה שנמסרה על ידי מר זיגלמן למבטחת הטנדר. סוכן הביטוח לא הסכים למסור למר סבאג' את ההודעה, אך ציין בפניו, כי מר זיגלמן לוקח אחריות על הנזק האחורי למונית ולא על הנזק הקדמי. בשלב מאוחר יותר, התקבלה תשובת מבטחת הטנדר, הנתבעת 3, לפיה הם דחו את תביעת הנתבע 4 כליל וטענו, כי המונית התדרדרה אל הטנדר (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 22-28).
לא ברי מדוע מר זיגלמן לוקח אחריות אך ורק על המוקד האחורי במונית, כשאין לו כל הסבר לעניין הנזק בחזית הקדמית של המונית ו/או בחזית האחורית של רכב התובעת. מר זיגלמן לא טען כי נקלע למצב בו כבר התרחשה תאונה בין המונית לבין רכב התובעת. מר זיגלמן לא טען כי רכב התובעת לא היה קשור לתאונה. מר זיגלמן לא הכחיש את טענות התובעת והנתבע 4, בעת החלפת הפרטים. הטענה בדבר הידרדרות המונית אחורה נטענה לראשונה בטופס ההודעה לנתבעת 3 ואשר מולא שמונה ימים לאחר התאונה.
זאת ועוד, כתב ההגנה שהוגש ביום 15.03.11, על ידי מר עמי זיגלמן במסגרת ת"ק 43795-01-11, הינו כתב הגנה כללי ביותר שלא הועלתה בו גרסה עובדתית כלשהי לאירוע התאונה, ורק בשלב מאוחר יותר, ביום 03.05.11, עת הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם מר זיגלמן, נטען כי: מר זיגלמן נסע באיטיות בפקק תנועה על גשר הקריות. לפתע הרגיש פגיעה קלה ביותר בחלקו האחורי של רכב התובע – הכוונה למר בן חמו נהג המונית – ולא ברור האם מכך שהרכב שלפניו (הכוונה לרכבה של הגב' אלינה גרמן) עצר בפתאומיות ומר זיגלמן לא הספיק לעצור או מכך שרכב התובע הדרדר אחורנית בעקבות פגיעתו ברכב שמלפניו. עוד הוסיף מר זיגלמן וטען, כי לכל היותר הוא פגע בצורה קלה ברכב שלפניו, ולכן מוכחשת טענת ההדיפה של רכב התובע/המונית.
העלאת טענותיו הנ"ל של מר זיגלמן אינן אלא הוכחה לכך, כי הנייר סובל את הכל. מר זיגלמן אינו נרתע מלהעלות מספר גרסאות עובדתיות לאירוע התאונה, ואין בכך אלא להעיד על העדר קיומה של טענת הגנה כלשהי, שלא לדבר על העדר קיומה של טענת הגנה אמיתית.
לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי התאונה ארעה עקב אשמו הבלעדי של מר זיגלמן.
אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים 2 ו- 3 ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 5,638 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.11.10 ועד היום, וכן בתוספת סך של 300 ₪ בגין הוצאות משפט.
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
הנני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 4, ומחייבת את הנתבעים 2 ו- 3 ביחד ולחוד, לשאת בהוצאותיה של הנתבעת 1 בסך של 300 ₪.
הוצאותיו של הנתבע 4 יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין שיינתן בתביעתו נשוא ת"ק 43795-0111.