ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
992-03-10
15/03/2011
|
בפני השופט:
כמאל סעב
|
| - נגד - |
התובע:
1. מוחמד גריפאת (המנוח)
2. תמאם גריפאת
3. רוני גריפאת
4. ראמי גריפאת
5. סאמיה גריפאת
|
הנתבע:
1. עיזבון פאיז גריפאת (המנוח)
2. יוסף סואעד
3. אבראהים גריפאת
4. סאלם גריפאת
5. סלימאן גריפאת
6. חוסיין גריפאת
7. שבסו גריפאת
|
|
החלטה
כללי:
בית המשפט הורה ביום 2.2.11 על העברת העניין שבתובענה דנן לבוררות בהתאם להסכמת הצדדים ועל פי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), הורה על עיכוב ההליכים, (שתקרא להלן – "ההחלטה").
ביום 20.2.11 הגישו הנתבעים בקשתם לביטול ההחלטה. התובעים הגישו תגובתם ובה התנגדו לביטולה וביקשו דחיית בקשת הנתבעים וחיובים בהוצאות.
העובדות וההליך שלפיו ניתנה ההחלטה:
בדיון שהתקיים ביום 10.1.11 הסכימו הצדדים לקבל את המלצת בית המשפט להעביר את התיק להכרעת בורר.
הצדדים הסכימו שכל אחד מהם יגיש רשימת בוררים מוסכמת עליו (בוררים מוצעים), במעטפה סגורה וכי בית משפט יהיה רשאי למנות שלושה בוררים משתי הרשימות שיגישו.
במהלך הדיון שהתקיים ביום 2.2.11 ולאחר התייחסות כל צד לבוררים שהצד השני הציע, הגיעו הצדדים להסכמה שנרשמה בהא לישנא:
"אנו מסכימים שהשופט בדימוס ג'רג'ורה יהיה בורר יחיד, ישמע את הצדדים ויכריע עפ"י חוק הבוררות. שכרו יחול על הצדדים בחלקים שווים. הצדדים יפנו לבורר בתאום ביניהם ולאחר שכל צד יפקיד בידי בא כוחו סך של 5,000 ₪ וזאת מבלי להביע עמדה ביחס לקביעת שכרו של הבורר. מבקשים לתת תוקף של החלטה להסכמה זו ולהורות על העברת התיק לבוררות".
להסכמה הנ"ל ניתן תוקף של החלטה, שלפיה מונה השופט בדימוס מר ראיק ג'רג'ורה כבורר יחיד וההליכים בתיק עוכבו בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").
כעת מבקשים הנתבעים לבטל את הסכמתם למינוי הבורר. לטענת ב"כ הנתבעים, באותו יום שהוסכם על מינוי בורר, נכח באולם רק נתבע 3 אשר נתן על דעת עצמו הסכמתו להעברת ההליך לבוררות, אך יתר הנתבעים שלא נכחו בדיון מתנגדים ומבקשים לאפשר להם חזרה מההסכמה למנוי בורר ולהמשיך בהליך בבימ"ש.
בטיעוניו בפני ביקש ב"כ הנתבעים לחזור בו מהסכם הבוררות. בדיון נכחו הן התובעים והן הנתבעים. התובעים עמדו על דעתם לקיים את הבוררות והנתבעים ביקשו לבטל את ההחלטה והסכם הבוררות כשכל אחד מהם חוזר כמעט על דברי קודמו ואף נתבע 3 שנכח בדיון בעת מתן ההחלטה חזר בו מהסכמתו כשהוא עושה שימוש באותה אמירה שחזרו עליה כל הנתבעים – ראו פרוטוקול הדיון.
ב"כ התובעים התנגד לבקשה וטען כי בין הצדדים נכרת הסכם בוררות תקף לכל דבר כפי שתועד בפרוטוקול בימ"ש.
לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעים, תגובת התובעים ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הבקשה.
השאלה המתעוררת היא האם על בית המשפט לבחון את הבקשה מבלי לתת את דעתו להוראות חוק הבוררות?
בטרם אשיב לשאלה אביא להלן את ההוראות הרלוונטיות של חוק הבוררות.
סעיף 38 לחוק הבוררות קובע כדלקמן:
"החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט תשי"ז-1957...".
עוד נקבע כי לסעיף 38 לחוק הבוררות "פריסה רחבה החובקת אל תוכה עניינים שונים ומגוונים של בוררות, אף שהליכים בגינם לא הוגדרו מפורשות בחוק הבוררות..." (ראו ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5) 933; 941).
במקרה דנן, החלטתי מיום 2.2.11 נסמכה על הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, לפיה הוריתי על עיכוב ההליכים בתיק ומשכך חלה הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות. על כן, ההליך המתאים בענייננו הוא הגשת בקשת רשות ערעור ולא בקשה לביטול החלטה בזיקה לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 מבלי להידרש להוראות חוק הבוררות.