גרינברג נ' שמואלי ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין פגיעה בקטנוע אשר בבעלות התובע.

לטענת התובע, במהלך נסיעה בנתיב השמאלי בדרך חד סטרית, סטה לפתע רכב בו נהג הנתבע 1 בנתיב הימני של הדרך, מתוך כוונה לפנות שמאלה, כאשר כתוצאה מסטיה זו פגע בו הקטנוע בו נהג התובע. כתוצאה מפגיעה זו נגרמו לתובע נזקים אשר על בסיס דו''ח השמאי המצורף לתביעה מסתכמים בסך של 6,240 ש''ח. התובע טוען כי הנתבע הוא האחראי הבלעדי לתאונה, באשר נהג בחוסר זהירות וסטה מהנתיב בלא לאותת ובלא להסתכל ולוודא שתנאי הדרך מאפשרים זאת.

עוד טוען התובע, כי נאלץ להשקיע משאבים רבים לאיתור הנתבע 1 באשר הכתובת שנמסרה לו לא הייתה נכונה.

הנתבע 1 מצידו טוען, כי בזמן האירוע נהג בנתיב השמאלי של הדרך ואותת מבעוד מועד על כוונתו לפנות שמאלה. תוך כדי ביצוע הפניה, חש הנתבע 1 מכה קלה בחלק האחורי שמאלי של הרכב ואז הבחין כי התובע פגע בו וכי נפל עם הקטנוע על צידו. הנתבעת 2 הינה המבטח של הנתבע 1. בהתאם לגרסה האמורה טוענים הנתבעים כי התאונה נגרמה בשל רשלנות התובע, אשר ניסה לעקוף את רכבו של הנתבע 1 בחוסר זהירות.

הן התובע והן הנתבע 1 העידו בפני וחזרו על גרסתם. התובע הציג תמונות של הקטנוע אשר צורפו לדו''ח השמאי. הנתבע 1 הציג תמונות המתארות את זירת האירוע.

בין התובע לנתבע 1 מחלוקת עובדתית באשר להתרחשות האירוע. התובע טוען כי הנתבע 1 יצא לפניה מתוך הנתיב הימני בעוד הנתבע 1 טוען כי יצא לפניה מתוך הנתיב השמאלי דווקא. אף לא אחד מהצדדים הביא ראיה אשר תאפשר העדפת גרסתו דווקא על זו של משנהו, אך כאשר עסקינן בתביעה אזרחית ובהתאם לעקרון לפיו המוציא מחברו עליו הראיה, כאשר לא ניתן להעדיף את גרסת התובע המשמעות היא כי התובע לא הוכיח את גרסתו. נקודת המוצא הינה כי יש לקבל בנסיבות אלו את גרסתו של הנתבע לפיו יצא לביצוע הפניה מתוך הנתיב השמאלי וכדין.

יחד עם זאת, יציאה לפניה מתוך הנתיב המיועד לכך איננה גורעת מחובתו של נהג לבחון היטב את הדרך והרכבים ולוודא כי ניתן לבצע את הפניה. כאשר יצא הנתבע 1 לביצוע הפניה, חייב היה לבחון ולוודא כי ניתן לעשות כן ולא נשמעה בפני כל טענה לפיה לא יכול היה הנתבע 1 להבחין בקטנוע בו נהג התובע מבעוד מועד, ואף במצב אשר ידחה את ביצוע הפניה בנסיבות העניין.

אני סבור איפוא, כי התובע אחראי במידה מרובה לתאונה אשר נגרמה באשר ביצע עקיפה של רכב הנתבע 1 בלא ליתן תשומת ליבו לכך שהנתבע 1 עומד לעקוף ומאותת על כך. מבלי לגרוע מאחריות התובע, אני סבור כי לנתבע 1 רשלנות תורמת, שכן יצא לפניה בלא להבחין בקטנוע בו נהג התובע. רשלנותו התורמת של הנתבע 1 בנסיבות האלו קטנה מאחריותו של התובע ואני מעמיד אותה על 25% מהאחריות.

הפיצויים להם עתר התובע מתבססים על חוות דעת שמאי. ככלל, אין לפקפק בהערכת שמאי, אלא כאשר יש סיבות טובות לעשות כן. מהעובדות אשר נשמעו בפני טען הנתבע 1 כי מיד לאחר האירוע נפל הקטנוע על צידו. עוד העיד הנתבע 1 כי על הקטנוע היו סימנים רבים של נזק אשר אינו קשור לאירוע. חוות דעת השמאי מתארת שלל רב של נזקים בשני צידיו של הקטנוע. לא ניתן להבין כיצד יתכן כי באירוע דוגמת זה יתרחשו נזקים שכאלו בשני צידיו של הקטנוע. לא ניתן כל הסבר לתהייה זו ולכן אינני יכול לקבל במלואה את חוות דעת השמאי עליה מתבסס התובע. מאחר ובסופו של דבר מדובר בהערכה ולאחר שעיינתי בפירוט הנזקים בחוות דעת השמאי, אני סבור כי ניתן לייחס לאירוע נשוא התביעה לכל היותר מחצית מנזקים אלו. מאחר וקבעתי כי רשלנותו התורמת של הנתבע 1 מסתכמת ברבע מהאחריות לאירוע, יישאו איפוא הנתבעים באחריות לפיצוי התובע בגין שמינית הנזקים הנתבעים על ידו.

מכל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים לפצות את התובע בסך של 870 ש''ח. לנוכח התוצאה האמורה, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום י"ט אלול תש"ע, 29/08/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן