גרינברג נ' עירית קרית מוצקין

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להישפט, המוגשת בהתאם לסע' 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], תשמ"ב-1982 (להלן "החסד"פ), ביחס ל – 4 עבירות חנייה שבוצעו בשטח שיפוטה של המשיבה. העבירות בוצעו בימים 1.7.09, 20.11.09, 20.1.10 ו – 6.10.10.

לאחר שעיינתי בבקשה על מצורפיה, לרבות במכתבים שהמציאה המבקשת למשיבה, ובתגובת המשיבה, מצאתי לדחות את הבקשה;

בהתאם לסע' 230 לחסד"פ : "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטת...".

עפ"י הפסיקה, עיקר השימוש בסעיף זה ניתן לעשות במקום שבו המבקש לא ידע ולא יכול היה לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו (ראה רע"פ 2096/07 ציפורה כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל).

כעולה מהבקשה ומההתכתבויות בין הצדדים, המבקשת ידעה על הדו"חות זה מכבר ופנתה בעניינם (כנראה בעניין שלושה מהם) לכל המאוחר בחודש אפריל שנת 2010, ולא הביאה בבקשתה נימוקים כלשהם לאיחור בהגשת בקשתה ולא הסבירה את ההשתהות הרבה שהיתה מאז, ומכאן איני מוצאת הצדקה להארכת המועד.

ברע"פ 1260/90 שלבי עאטף סעיד נ' מדינת ישראל (שם בוצעה העבירה ביום 29.11.06 והבקשה להישפט הוגשה ביום 11.5.08) נקבע "ניתן לראות אפוא כי כאשר בעבירה מסוג "ברירת משפט" עסקינן, יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. שונה מצב זה ממקרה בו לנאשם זכות להישפט מלכתחילה, כברירת מחדל, וניתן פסק דין בהיעדרו, שאו אז ישנו מקום לשקול ביתר שאת אם ישנו מקום לבטל את הרשעתו".

דברים אלה, של כב' השופט ג'ובראן מקבלים היום משנה תוקף, לאחר תיקון סע' 230 (תיקון מיום 27.1.10) כאשר היום נדרש ביהמ"ש לפרט נימוקים מיוחדים להארכת המועד ולא 'סתם' נימוקים. אם עובר לתיקון לא היו קווים מנחים או מגבלות באשר למקרים בהם ביהמ"ש נענה לבקשה להישפט שהוגשה באיחור, הרי שכיום ניתן להאריך את המועד במקרה שהסיבה לכך לא היתה תלויה במבקש ושמנעה בעדו להגיש את הבקשה במועד וכן מנימוקים מיוחדים אחרים שיפורטו.

ביהמ"ש העליון (כב' השופט ג'ובראן) התייחס ביום 27.1.2010 להוראת סע' 230 לאחר התיקון בהאי לישנא :

"לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982 בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם הנאשם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שקיימים נימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטה. הדרישה לנימוקים מיוחדים אינה בגדר סרח עודף מילולי מיותר; היא באה להקנות להחלטה להתיר שפיטה באיחור, הצדקה מהותית. דרישה זו לנימוקים מיוחדים מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט, וזאת על מנת לא לפגוע בתכליות המיוחדות העומדות בבסיס קיומם של סדרי הדין המיוחדים בעבירות מסוג "ברירת משפט". אכן לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים. מתן אפשרות במקרים מסוימים להרשיע אדם בהיעדרו או למנוע ממנו להישפט במקרים מסוימים משקפת את "האיזון אותו קבע המחוקק בין זכותו של הנאשם לנכוח במשפטו לבין הצורך בניהול יעיל של ההליך המשפטי" (רע"פ 329/10 חיים סדגר נ' משטרת ישראל – מדינת ישראל).

מדברים אלה עולה כי אורכה להישפט תינתן, בעיקר היום לאחר התיקון, במשורה ובמקרים בהם הראה המבקש כי חלו נסיבות חריגות המצדיקות הארכת המועד. במקרה בו עסקינן, המבקשת ידעה על הדו"חות זה מכבר ולא הביאה בבקשתה את הנסיבות שהביאו לאיחור בהגשתה והמצדיקות את האורכה המבוקשת. הטענה כי המשיבה לא התייחסה לפניותיה אינה עולה בקנה אחד עם התשובות שצירפה המשיבה לתגובתה, ומכל מקום אין בטענה זו, כשלעצמה, כדי להצדיק את ההשתהות בהגשת הבקשה.

גם לגוף העניין, נראה כי אין בפיה של המבקשת טענות שיכולות לשמש לה הגנה טובה כנגד העבירות המיוחסות לה, שכן בפועל אין הכחשה בביצוע העבירות, ומבוקשת התחשבות בקושי לחדש את תג החנייה מדי שעה, אלא שאין בקושי זה – גם אם הוא קיים – כדי להצדיק דין שונה למבקשת, ודאי לא לאחר שבוצעו העבירות בפועל.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ב, 13 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.