גרינברג נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 21.7.13 (להלן – הוועדה).

2.המערער נפגע בגבו ובצווארו בפגיעה שהוכרה בפגיעה בעבודה מיום 17.6.2010. הוועדה התכנסה מכוח פסק-הדין בבל 3433-08-12 (כב' הרשמת ש' דרוקר) מיום 12.2.13 (להלן –פסק הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתזמן את המערער, תנמק החלטתה לעניין חשבון עובר ושב שערכה בעניין עמוד השדרה המותני והצווארי, ותפנה למסמכים מוכחים המצביעים על הגבלה בתנועה טרם מועד הפגיעה שהוכרה.

3.הועדה התכנסה כאמור וקיימה שתי ישיבות, בתאריכים 28.4.13 ו- 21.7.13. הוועדה קבעה כי בעקבות הפגיעה נותרו למערער:

א.10% נכות לפי פריט ליקוי 37(5)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נכות מעבודה), בניכוי 10% לפי אותו פריט ליקוי, היינו כי לא נותרה נכות בעמוד השדרה הצווארי בעקבות הפגיעה.

ב.15% נכות לפי פריט ליקוי 37(7) א-ב , בניכוי 10% לפי פריט ליקוי 37(7)א', וסה"כ בעקבות הפגיעה 5% בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני.

מכאן הערעור שהוגש לבית הדין.

4.טענות המערער:

א.בעצם ניכוי כלל הנכות הנוגעת לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי יש משום איון עצם ההכרה בפגיעה.

ב.החלטת הוועדה לוקה בהעדר נימוק לקביעה בדבר עצם הניכוי על חשבון מצב קודם, וכן לעניין שיעור הניכוי. היה על הוועדה להפנות למסמכים המצביעים על קיומה של הגבלה בשיעור אותו בחרה לנכות.

ג.הוועדה א דנה באפשרות קביעת נכות בתחום הנוירולוגי בעקבות הפגיעה, במובחן מהנכות בתחום האורטופדי.

5.מנגד, טוען המשיב כי הוועדה פעלה כדין ובהתאם להוראות שניתנו לה בפסק-הדין, והפנתה למסמכים המצביעים על קיומו של מצב קודם, המצדיקים ביצוע ניכוי בשיעור אותו בחרה הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

7.בישיבתה הראשונה ציין המערער בפני הוועדה (ס' 20 לפרוטוקול מיום 28.4.13) כי אכן סבל מבעיות בגב לפני הפגיעה, אך לא קיבל טיפול בגינם. עוד ציין כי אין לו כיום תלונות על הצוואר ש"הם כמו הכאבים שהיו קודם" וכי התלונות מתמקדות בכאבי הגב התחתון. הוועדה ציינה עוד בישיבה זו כי לפי התיק הרפואי קיימים רישומים על כאבים בגב בשנים 2003-2004, והיא מבקשת לקבל את תיקו הרפואי האורטופדי מקופת החולים.

בישיבתה השניה ציינה הוועדה את הרישומים הבאים: רישום מיום 3.8.93 לפיו יש כאבי גב תחתון מזה 8 שנים, לסג חיובי ב- °60, אבחנה של כאבי גב והיצרות; רישום מיום 28.11.97 בדבר כאבי גב תחתון, נשלח ל- CT לצורך הזרקה בשל כאב; רישום מיום 26.1.98 בו צוינה שוב המלצה על הזרקות; רישום מיום 20.11.98 בדבר הזרקה אפידורלית; CT מיום 20.11.98 המצביע על דיסק אחורי עם לחץ; ניתוח שאיבת דיסק מיום 19.10.98; רישום מיום 21.11.99 בו צוין כי קיים בלט דיסק בחוליות L5-S1; רישום מיום 4.11.99 על הזרקת קורטיזון לתוך הפפטים עם הטבה.

לאור האמור סיכמה הוועדה (סעיף 23 לפרוטוקול מיום 21.7.13) כי: "לאור האמור לעיל והנאמר בדו"ח הוועדה הקודמת ברור לכל בר-בי-רב כי לנפגע סבל קשה בע"ש מותני שהיה קיים עובר לתאונה הנדונה, ולפיכך חוזרת על קביעתה.

8.על מנת לבצע ניכוי על חשבון מצב קודם, נדרשת אכן הוועדה להצביע על נתונים מוכחים (דב"ע מג/46-01 יצחק מרגוליס - המוסד, פד"ע כט 223). יחד עם זאת, אין מקום לחייב את הוועדה להצביע על נתון המדבר על מידת ההגבלה, שכן הוועדה רשאית, בהסתמך על התיעוד הרפואי ועל הנסיון והידע הרפואי של חבריה, האם ניתן להניח "הנחה מבוססת" לפיה לו נבדק המבקש בפני ועדה לפני קרות הארוע, היתה נקבעת לו נכות ומהי מידת אותה נכות.

במקרה כאן, הועדה פעלה באופן זה, וקבעה על סמך הניסיון והידע המקצועי שלה כי הרישומים הקיימים אכן מצביעים על קיומה של הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני טרם הפגיעה. מדובר בקביעה רפואית בתחום מומחיותה של הועדה, הנסמכת על הרישומים שכמפורט לעיל, ואשר אינה מצדיקה את התערבות בית הדין.

באשר לצוואר, כמפורט לעיל, ציין המערער בעצמו כי הכאבים בצוואר הם כפי שהיו טרם הפגיעה.