פסק דין
1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים שהינם חקלאים, לטענתם, כתוצאה מריסוס שטחי אפרסק שברשותם בחומר בשם אופרן מולטי אר 50% (להלן: "החומר" או "אופרן"). לטענת התובעים, הנתבעת שהיא משווקת החומר ואשר ממנה נרכש החומר, אחראית לנזקים שנגרמו למטעי האפרסק כתוצאה מהריסוס בחומר.
הנתבעים טענו כי יום לאחר ריסוס מטע האפרסק שברשותם בחומר, החלה נשירת עלים במטע ואף במעבדה אליה העבירו את העלים לבדיקה, נמצא החומר שנרכש מהנתבעת. התובעים צרפו חוות דעת של שמאי בשם עתריה (להלן: "עתריה"), על פיה סך הנזק שנגרם למטעים עומד על 197,962 ש"ח.
לטענת התובעים, השתמשו בחומר בהתאם לרשימות כרמל אגרסקו אשר המליצו על החומר ואולם, העצים הגיבו לחומר, שלא כאמור בתווית ובהנחיות נציגי הנתבעת. בכך הפרה הנתבעת, לטענת התובעים, את חובת הזהירות כלפיהם.
2.לטענת הנתבעת דין התביעה להידחות, שכן הנזקים הנטענים (ושהוכחשו על ידה), נגרמו כתוצאה משימוש רשלני בחומר שאף אינו מיועד כלל לגידולי אפרסק.
הנתבעת פרטה את ההליך לקבלת רישוי ממשרד החקלאות לצורך שיווק החומר בארץ והבהירה, כי ביחס לאפרסק כלל לא נערכו ניסויים, החומר לא נבדק ולא קיבל רישוי. לפיכך, האפרסק אינו מופיע בין הגידולים אליהם מיועד חומר הריסוס כמודגש בהוראות השימוש, שם מופיעים רק הגידולים לגביהם הותר השימוש בחומר.
הנתבעת הוסיפה, כי למרות האמור, האגרונום מטעמה, ליאור הדס, נטל דוגמאות מהחומר ואת מס' האצווה המופיע על גבי אריזות החומר ושלח את הדוגמאות אל מעבדת ליעד כימיכלים בע"מ. ע"פ תוצאות הבדיקה לא נמצא פגם כלשהוא בחומר. הנתבעת טענה כי בנוסף אף ביצעה בדיקה נוספת במסגרתה בוצע ריסוס בחומר בשטח שלא רוסס קודם לכן במטע האפרסקים של התובעים ואולם, לא נמצאו כל נזקים לאחר אותו ריסוס. לטענת הנתבעת תוצאות הבדיקה במעבדה ובשטח בצירוף העובדה כי לא נתקבלה תלונה נוספת מחקלאים שעשו שימוש באצווה הנידונה (מלבד תלונה של שכן התובעים(!), מביאים למסקנה כי הנזקים לא אירעו כתוצאה מהחומר עצמו, אלא בגין שימוש לא תקין בו, בין היתר, בגין שילוב חומרי הדברה נוספים, אי ניקיון המרססים, אי אספקת מים וכיו"ב.
הנתבעת הפנתה לכך שע"פ תוצאות הבדיקה שצרפו התובעים עצמם, נתגלו על עלי האפרסק, שאריות של חומרי הדברה נוספים ובניהם שאריות ברמה ניכרת של חומרי הדברה שאסור לרססם בסמיכות לחומר.
3.מטעם התובעים העידו: ישראל רזניק (להלן: "רזניק") וכן וינברג מיכאל (להלן: "וינברג"), אשר הצהירו, בין היתר, כי נציג הנתבעת בשם פסח שריד המליץ להם בשנת 2005-2006 בעת שהגיע לביתם במטולה, לרסס מטעי נקטרינה ואפרסק באופרן כנגד קימחון ופטריית ריזופוס. כן העידו התובע 2 והשמאי עתריה. אציין כי חוות דעתו של האגרונום שהגישו התובעים, על פיה אפרסק ונקטרינה שייכים לאותו זן בוטני, הוצאה מן התיק וזאת ע"פ תקנה 130 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, מאחר שהצדדים הסכימו למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, בין היתר ביחס לשאלה האם החומר לא היה מתאים לגידולי אפרסק.
מטעם הנתבעים העידו בועז בינג - מנהל האגף החקלאי אצל הנתבעת (להלן: "בינג"), ליאור הדס (להלן: "הדס") העובד כאגרונום אצל הנתבעת ואף היה זה שהגיע לבדיקת המטע בסמוך לאחר תלונת התובעים. כן העיד פסח שריד (להלן: "פסח"), אשר כאמור, נטען כי המליץ בשנת 2005-2006 על שימוש בחומר למטעי אפרסק. עוד הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם משרד החקלאות ועורכת התעודה, גב' רינה אשכנזי, נחקרה.
עוד יש להוסיף, כי בהתאם להסכמת הצדדים מונה המומחה מר יגר נבו (להלן: "המומחה") מטעם בימ"ש, על מנת לקבוע כאמור, האם החומר לא היה מתאים לשימוש בגידולי אפרסק והאם הגורם לנזק הנטען הינו חומר הריסוס, או גורמים אחרים.
דיון:
4.לאחר שעיינתי בכל המסמכים והעדויות שבפני ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות בהעדר הוכחה.
בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.
וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:
"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".
טענת התובעים, הינה כי הנתבעת אחראית בנזיקין שכן הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה ומכרה חומר שגרם לנזקים בעצים. לשם גיבוש אחריות בנזיקין בעוולת רשלנות על התובע להוכיח את יסודות העוולה שהינן: קיום חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הנתבע, הפרת החובה, קיומו של נזק וקשר סיבתי ומשפטי בין הפרת החובה לנזק.
סבורתני כי בראש ובראשונה לא הוכיחו התובעים את יסוד הקשר הסיבתי, דהיינו שההתרשלות המיוחסת לנתבעת הייתה הסיבה, או אחת הסיבות, לנזק שנטען כי נגרם (סעיף 64 לפקודות הנזיקין). בהתאם להלכה הפסוקה לצורך הוכחת הקשר הסיבתי העובדתי צריך התובע להוכיח שאלמלא ההתרשלות לא היה נגרם הנזק. ככל שמוכח קשר סיבתי עובדתי על התובע להוסיף ולהוכיח כי הקשר הסיבתי לא נשלל בשל גורמים אחרים שהביאו לנזק, כגון מעשהו של הניזוק עצמו (ראה ע"א 145/80 ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש פד"י לז(1) 113).
במקרה דנן, לא הוכיחו התובעים כי היה פגם כלשהו בחומר הספציפי בו בוצע הריסוס. (גם אילו היו התובעים טוענים כי החומר לא התאים לאפרסק ולכן אירע הנזק,(מה שלא טענו), הרי התנהלות התובעים אשר השתמשו בחומר שלא הוגדר ע"י התווית והוראות השימוש כמתאים לגידולי אפרסק, ניתקה את הקשר הסיבתי בין מכירת החומר, לנזקים הנטענים. לא מצאתי ליתן אימון בטענה כי הנתבעת, או מי מטעמה, המליצו על השימוש בחומר למטעי אפרסק.
5.התובעים לא הוכיחו כי באצוות החומר הספציפית היה פגם כלשהוא, או כאילו השימוש בחומר הוא שגרם לנזק: אדגיש כי בהתאם לתשובת התובע 2 בחקירתו, הטענה של התובעים לאחריות הנתבעת הינה כי היה פגם באצוות החומר בו בוצע הריסוס. ראה עמ' 14 שורות 10-11, כשנשאל למה נגרם הנזק: "להבנתי זה נובע מכך שהאצווה – המשלוח, היה פגום", אלא שהתובעים לא הוכיחו טענתם כי היה פגם כלשהוא בחומר שבאותו משלוח. ע"פ תוצאות בדיקת מעבדת ליעד כימיכלים (נספח 5 לתצהיר בינג), נמצא כי המדובר בריכוז חומר פעיל ברמה תקינה, כלומר לא נמצא פגם בחומר עצמו.