גרינבוים ואח' נ' שפריר ואח'

החלטה

מונחות בפניי מספר בקשות שהגישו הצדדים: בקשה לפיצול סעדים שהגישה התובעת בד בבד עם הגשת התביעה, בקשה מטעם הנתבעים לסילוק התביעה על הסף ובקשה מטעם התובעת לתיקון כתב התביעה ולהעברת הדיון למסלול רגיל.

טרם מתן הכרעה בבקשות לגופן מצאתי כי הצדדים לא התייחסו לנושא אשר יש בו כדי להשליך על המשך הדיון, והוא שאלת חוקיות הגשתה של התביעה שכנגד. סבורה אני, כי יש מקום בשלב זה לקבל את עמדת הצדדים בשאלה זו. אפרט להלן בתמצית את השתלשלות העניינים בתיק על מנת להצביע על הבעייתיות הלכאורית בהגשת התביעה שכנגד.

תמצית העובדות וההליכים

נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הוא עורך דין במקצועו ומנהל משרד עורכי דין באמצעות חברת עורכי דין, היא נתבעת מס' 2. הנתבעים ייצגו את התובעת ואת בעלה לשעבר בקניית נכס מקרקעין בזכרון יעקב.

ביום 17.11.08 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר להשבת סכום של 17,780 ש"ח ששילמו היא ובעלה דאז לנתבעים לצורך תשלום מס רכישה, אשר בסופו של דבר לא שולם על ידי הנתבעים.

בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה לפיצול סעדים, שבה עתרה כי בית המשפט יתיר לה לתבוע בתביעה נפרדת פיצוי כספי עבור נזקים נוספים שנגרמו לה, לטענתה, עקב אי תשלום מס הרכישה על ידי הנתבעים. לטענתה, לאחר שנמסר לנתבעים שיק בסכום מס הרכישה בוטלה שומת המס והוצאה אחרת תחתיה. הנתבעים לא שילמו את מס הרכישה ולא הודיעו על כך לה ולבעלה לשעבר, וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים, שאותם מבקשת היא לתבוע בנפרד.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן מפני התביעה. ביום 29.11.10 קיבלה הרשמת פומרנץ את הבקשה, ונתנה לנתבעים רשות להתגונן מפני התביעה כנגד הפקדת סכום של 7,500 ש"ח בקופת בית המשפט. בהחלטה נקבע, כי התצהיר מטעם הנתבעים ישמש ככתב הגנה.

ביום 10.1.11 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן, לאחר שהפקידו את הסכום האמור בקופת בית המשפט. בהחלטה נקבע, כי התביעה תידון בסדר דין מהיר.

ביום 12.1.11 ניתנה החלטתי, שבה הוריתי לצדדים להגיש מסמכים כמתחייב מהוראות תקנות 214ג ו-214ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

ביום 27.1.11 הגיש הנתבע תביעה שכנגד בסכום של 75,000 ₪ נגד התובעת לתשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שניתנו לה ולבעלה לשעבר על ידיו.

ביום 30.1.11 הגישה התובעת תצהיר לפי לתקנה 214ג לתקנות ורשימת מסמכים.

ביום 23.2.11 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית.

ביום 13.3.11 הגישה התובעת כתב הגנה לתביעה שכנגד.

ביום 22.3.11 הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התביעה על הסף מן הטעמים של התיישנות, העדר יריבות והעדר עילה. התובעת הגישה תגובות לבקשה, והנתבעים הגישו תשובה.

ביום 29.3.11 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה, שבה עתרה להתיר לה להוסיף עילות תביעה נוספות, שלפיהן זייף הנתבע את חתימתה על מסמכים שונים וגבה ממנה ומבעלה סכומים ביתר, שהיא עותרת להשבתם. סכום התביעה לפי התיקון המבוקש הינו 470,981 ₪. כמתחייב מסכום התביעה המתוקן מבקשת התובעת להעביר את התביעה למסלול דיון רגיל. עוד עותרת התובעת לצירוף בעלה לשעבר כצד להליכים בתיק זה, ולאחד את הדיון בתיק זה עם הדיון בתביעה נפרדת שהגיש הנתבע נגד בעלה לשעבר.

ביום 31.3.11 ניתנה החלטתי שבה ציינתי כי אני סבורה שדרך המלך הינה מחיקתן של התביעה ושל התביעה שכנגד ללא צו להוצאות, על מנת שיוגשו כדין, תוך צירוף כל העילות וכל הצדדים הנדרשים. באותה החלטה הוריתי לצדדים להגיש תגובתם ביחס לדברים.

הנתבעים הודיעו, כי הם אינם מסכימים למחיקתן של שתי התביעות, הואיל והשקיעו מאמצים בניהול התובענה עד היום, ואין הצדקה כי מאמצים אלה ירדו לטימיון. על כן הוריתי לצדדים להגיש תגובות ותשובות לבקשה לפיצול סעדים ולבקשה לתיקון כתב התביעה.

התובעת לא הודיעה עמדתה ביחס לאמור בהחלטתי מיום 31.3.11, אך בתשובה לתגובות הנתבעים לבקשה לפיצול סעדים ולבקשה לתיקון כתב התביעה חזרה והביעה רצונה, כי כל טענות הצדדים יבוררו כמקשה אחת בהליך שיתנהל במסלול דיון רגיל.

האם הוגשה התביעה שכנגד כדין?