גרייבין אילנה נ' שירביט חב' לביט

פסק – דין

התובעת היא ילידת 11.8.82. התובעת נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.1.06, על כביש ירושלים תל אביב, בהיותה נוסעת ברכב. הרכב בו נסעה התנגש בעמוד תאורה ולאחר מכן במעקה הבטיחות (להלן: "התאונה"). התובעת העידה כי הרכב היה במצב של אובדן גמור בעקבות התאונה. היא פונתה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים הדסה עין כרם.

בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים מטעמו לבדיקת התובעת, את פרופ' דויטש, כמומחה בתחום האף, אוזן גרון ואת ד"ר וייס כמומחה בתחום האורטופדיה.

התובעת הודיעה לבית המשפט כי היא מוותרת על טענתה לקיומה של נכות צמיתה בתחום האורטופדיה , ולפיכך בוטל מינויו של ד"ר וייס.

התובעת נבדקה על ידי פרופ' דויטש שמונה על ידי בית המשפט כמומחה מטעמו בתחום האף אוזן גרון (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו קבע המומחה כי בעקבות התאונה נגרמה לתובעת נכות צמיתה בגובה 20% בגין הפגיעה במערכת שיווי המשקל.

ב"כ הנתבעות פנה בשאלות הבהרה אליהם השיב המומחה. בעקבות דרישתם של הנתבעות נחקר המומחה בבית המשפט.

טענות הצדדים:

טענות התובעת בסיכומיה:

התובעת מציינת כי בבית החולים אבחנו את פגיעתה כצליפת שוט. בעקבות החמרה במצבה נתנה לה רופאת המשפחה חופשת מחלה עד ליום 28.1.06. עד היום סובלת התובעת, לטענתה, מהתקפי סחרחורות וכאבים בצוואר, בשל התאונה.

הנכות התפקודית –

בשנת 2007 סיימה התובעת את לימודיה לתואר ראשון במנהל עסקים. מאז סיום לימודיה היא עובדת באגף לקשרי חוץ באוניברסיטה העברית.

בעקבות התאונה סובלת התובעת מקושי להסתגל למצבים של שינוי תנוחה או שינוי המבט למעלה או למטה. במצבים אלו היא סובלת מסחרחורות, בחילות והקאות. בשל כך היא סובלת מקשיים בריכוז. כן היא סובלת מכאבים בצוואר ובראש. התובעת היא בת 27, ויש לפניה עוד שנים רבות של השתכרות, ועל כן הפגיעה ביכולת התפקודית שלה היא משמעותית. תופעות אלו מקשות עליה ללמוד כראוי, לכתוב, להקליד ולעבוד מול מחשב למשך זמן ממושך, לעלות ולרדת במדגרות או על סולם על מנת להוציא תיקים מן הארכיב ושאר פעולות מעין אלה. לעיתים התובעת אף נדרשת לבקש סיוע בביצוע פעולות אלו. כמו כן ציינה התובעת כי היא נאלצת להיעדר מעבודתה לעיתים מזומנות בשל הסחרחורת שתוקפת אותה. אשר על כן, סוברת התובעת כי יש להעמיד את נכותה התפקודית בגובה הנכות הרפואית שנקבעה לה על ידי המומחה, דהיינו, נכות של 20% לצמיתות.

אובדן כושר השתכרות בעתיד –

מיום 1.11.07 עובדת התובעת באגף לקשרי חוץ באוניברסיטה העברית. היא משתכרת כ- 5600 ₪ לחודש. בתוספת 7.5% שמופרשים לקרן השתלמות מגיע שכרה לכ- 6000 ₪ בחודש. זוהי עבודתה הראשונה של התובעת, והיא העידה כי בעבודתה זו היא מקבלת העלאה במשכרות כל שלוש שנים.

לטענת התובעת עומדות בפניה עוד 40 שנות עבודה. ולאור שכרה של התובעת בתחילת דרכה המקצועית, והיותה אקדמאית, יש להעריך את שכרה העתידי לכדי כפליים השכר הממוצע במשק.

אופן החישוב: 16,000 ₪ (ברוטו) שהם 13,812 ₪ (נטו) X 20% (נכות תפקודית) Xמקדם היוון עד גיל 67 = 768,322 ₪.

הפסדי פנסיה –

בעקבות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957, והיות התובעת מבוטחת בביטוח פנסיוני בקרן הביטוח מבטחים, כפי שעולה מתלושי השכר שהוגשו, תהיה התובעת זכאית לפנסיה בגובה 70% משכרה האחרון. על כן יש לפסוק לה, לטענתה, פיצוי בגין אובדן פנסיה מגיל 67 ועד סוף תוחלת חייה בגובה 20% מתוך 70% הפנסיה לה היא זכאית בשל כפל השכר הממוצע במשק, סה"כ 100,509 ₪.

עזרה וסיעוד-

בעבר – בתקופה שלאחר התאונה נדרשה התובעת לעזרה אינטנסיבית מבעלה בסיעוד וליווי לטיפולים רפואיים. בעת התאונה היה בעלה של התובעת סטודנט והם נסמכו על משכרותה של התובעת ולא היה לאל ידם לממן עזרה בשכר. לפיכך סוברת התובעת כי יש לפסוק לה פיצויי בגובה 20,000 ₪ בגין עזרה זו.