גריזמן נ' בן-ששון

פסק דין

1.התובעת הינה הבעלים של דירה בעיר מודיעין (להלן – הדירה). הדירה הושכרה לנתבע ותקופת השכירות הוארכה מעת לעת על ידי עריכת נספחים לחוזה השכירות המקורי (להלן – החוזה המקורי) ואשר לפיהם החוזה המקורי על כל תנאיו מוארך לתקופה נוספת שהוגדרה בנספחים. בנספח האחרון מיום 10.6.2010 נאמר שתקופת השכירות מוארכת מיום 1.8.2010 ועד ליום 31.7.2011 (להלן – הנספח האחרון). בסעיפים 3 ו- 5 לנספח האחרון נאמרו הדברים הבאים :

"3.מוסכם בזאת כי הבטוחות המפורטות בסעיף 19 לחוזה השכירות המקורי, תמשכנה ותחולנה אף על תקופת השכירות המוארכת בזאת, אלא ששטר החוב ייחתם אך ע"י שני ערבים מטעם השוכר, ערבים שיהיו לשביעות רצון המשכיר.

5.למען הבהר ספק, מובהר בזאת כי במקרה והשוכר יבקש להפסיק את תקופת השכירות לפני יום 31.7.2011, הוא מתחייב לשלם את דמי השכירות עד תום תקופת השכירות, אלא אם כן מצא שוכר חלופי תחתיו שיחתום על חוזה שכירות חדש בתנאים זהים לחוזה השכירות שבין הצדדים (בתוספת לאמור בנספח הארכה זה), אך בכפוף לכך שהשוכר החלופי יהיה לשביעות רצונו של המשכיר."

2.הנתבע לא הצליח לארגן שני ערבים שיחתמו על שטר החוב ולפיכך הוסכם בין הצדדים שיפנה את הדירה. התובעת והנתבע ערכו ביניהם הסכם סיום שכירות ביום 15.8.2010 (להלן – הסכם הסיום) ואשר לפיו :

"1.נספח הארכת השכירות מיום 10.6.2010, בטל ומבוטל.

2 .בכפוף לפינוי הדירה והחזרתה למשכיר ביום 17.8.2010 במצבה ובהתאם לאמור בהסכם השכירות, יחזיר המשכיר לשוכר את מחצית דמי השכירות של חודש אוגוסט.

3.כל צד שומר על זכויותיו וטענותיו"

ואכן הנתבע פינה את הדירה במועד המוסכם, לא השאיר חובות חשמל, ארנונה, ועד בית או גז. התובעת החזירה לנתבע את שטר החוב וכן המחאות בטחון שהופקדו בידיה על ידי הנתבע לחברת החשמל, לעירייה, לחברת המים העירונית ולחברת הגז. כמו כן, התובעת החזירה לנתבע את מחצית דמי השכירות עבור חודש אוגוסט 2010.

3.התובעת טוענת כיום שעל הנתבע לשלם לה את הסכומים הבאים :

א.סך של 6,860 ₪ בגין הוצאותיה לתיקון הנזקים שנגרמו על ידי התובע בדירה ואשר לא תוקנו עם עזיבתו ;

ב.סך של 11,700 ₪ עבור שלושה חודשי שכירות מאחר והנתבע לא דאג להביא לתובעת שוכר חלופי, והיא מצידה לא הצליחה להשכיר את הדירה במשך שלושה חודשים לאחר עזיבתו;

סך של 1,186 ₪ עבור דמי הארנונה לתקופה שהדירה לא היתה מושכרת ;

150 ₪ עבור ועד הבית לתקופה שהדירה לא היתה מושכרת ;

1,800 ₪ עבור ההפרש שבין גובה דמי השכירות שקיבלה מהשוכר ששכר את הדירה לאחר עזיבת הנתבע, לבין דמי השכירות שהיו מגיעים לה על פי חוזה השכירות עם הנתבע.

4.הנתבע טוען שמאחר ופינה את הדירה במועד וכמוסכם, לא השאיר חובות ארנונה, חשמל, מים וגז, ואף הוחזרו לו הביטחונות וגם דמי שכירות עבור מחצית חודש אוגוסט, לפי מיטב הבנתו בכך תמו היחסים שבינו לבין התובעת. התביעה מבחינתו נתקבלה אצלו בהפתעה גמורה ומדובר בתביעה קנטרנית.

5.דין התביעה להידחות. להלן נימוקי :

א.בהסכם הסיום נאמר שהנספח האחרון "בטל ומבוטל". יוצא מכך שגם האמור בסעיף 5 לנספח האחרון, בדבר חובתו של הנתבע לשלם עבור כל תקופת השכירות באם לא ימצא שוכר חלופי, גם הוא "בטל ומבוטל". הסייג בהסכם הסיום "כל צד שומר על זכיותיו וטענותיו" הוא סעיף כללי ולקוני, וזאת בהיעדר הוראה מפורשת בהסכם הסיום שמתייחס לאמור בסעיף 5 לנספח האחרון.

ב.התנהגותה של התובעת כלפי הנתבע גם היא מלמדת על הסכמה מצידה לבטלות הוראות סעיף 5 לנספח האחרון ועל ויתור על מלוא טענותיה כלפי הנתבע, בין לענין הנזקים בדירה ובין לענין תשלום דמי השכירות העתידיים לאחר עזיבתו את הדירה. פעולת השבת שטר החוב לידי הנתבע ובנוסף גם החזרת מחצית מדמי השכירות עבור חודש אוגוסט 2010, אינם מותירים מקום לספק כי היחסים החוזיים בין השניים באו לסיומם באופן סופי ומוחלט. ככל שהיו לתובעת טענות כלפי הנתבע שומה היה עליה להשאיר בידיה את שטר הבטחון על מנת שתוכל לנקוט כנגדו בהליכי גבייה בהוצאה לפועל. מאחר וויתרה על שטר החוב הדבר מלמד שאין לה כל כוונה לנקוט בהליכי גבייה כנגד הנתבע, מאחר ואין לה טענות כלפיו.

ג.בסעיף 1 לנספח האחרון נקבע שהחוזה המקורי "על כל תנאיו" מוארך לשנה נוספת. בסעיף 9 לחוזה המקורי נאמר ששטר החוב יוחזר לידי השוכר (הנתבע) "באם יעמוד השוכר בכל התחייבויותיו שעפ"י חוזה זה". מאחר ושטר החוב הוחזר על ידי התובעת מרצונה החופשי, ברי, אם כן, כי הדבר מהווה הודאה של התובעת בכך שהנתבע עמד בכל התחייבויותיו על פי החוזה.