ת"א
בית משפט השלום צפת
|
6431-01-09
27/11/2011
|
בפני השופט:
אורי גולדקורן
|
| - נגד - |
התובע:
עמוס מעתוק
|
הנתבע:
פרסומדיה נט גרופ בע"מ
|
|
החלטה
1.המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה כספית בגין הפרת זכויות יוצרים. ביום 5.8.09 הגישה המשיבה תצהירי עדות ראשית וביום 9.11.09 הגישו המבקשים את תצהיריהם. משהועבר התיק לטיפולי, הוריתי ביום 24.8.11 לצדדים להגיש תיקי מוצגים. בהחלטתי קבעתי כי על תיק מוצגים לכלול את הנספחים שצורפו לכתבי הטענות ואשר מי מהצדדים רוצה להביאם כראייה, וזאת בכפוף לסדרי הדין והראיות. ביום 1.11.11 הגיש כל אחד מן הצדדים תיק מוצגים מטעמו. בין מוצגי המשיבה נכלל תצהיר עדות ראשית מיום 29.7.09 של מנהל המשיבה, אלי טיב. בסעיף 4 לתצהיר נאמר:
"אני מצרף את קלטת השיחה שקיימתי עם מר פרימוביץ ואת התמלילי של שיחה זו כחלק בלתי נפרד מתצהירי זה, יסומן כנספח א".
כנספח לתצהיר צורף "תמליל קלטת שיחה בין מר אלי טיב מטעם התובעת ובין מר אברהם פרימוביץ הנתבע מס' 2" (עמ' 40 – 46 בתיק המוצגים).
2.המבקשים עתרו להוצאת התמליל מתיק המוצגים של המשיבה, משלושה טעמים: האחד, כי בניגוד לאמור בתצהיר, לא צורפה הקלטת נשוא התמליל; השני, כי התמליל לא נערך על ידי גורם מורשה ואין בצידו אימות כי התמלול זהה למקור (לתוכן הקלטת); והשלישי, כי התמליל לא נעשה על פי הוראות הדין.
3.בתגובתה ציינה המשיבה כי מדובר בתצהיר וקלטת לגביהם ניתנה בשעתו החלטה אודות חיסיון עד למועד הגשת תצהירי המבקשים. לפיכך, כך נטען, דבר קיומם של הקלטת והתמליל היו ידועים למבקשים מזה זמן רב, והם היו יכולים לבדוק את טיבם ולהגיש בקשות בענין זה לאחר המועד בו הם הגישו את תצהירי עדות ראשית מטעמם. לטענת המשיבה, מזה זמן רב היתה למבקשים נגישות לקלטת, ותמוה הדבר כי לא ניצלו נגישות זו אלא נזכרו להגיש בקשה ב"דקה התשעים", ערב תחילת שמיעת ההוכחות.
לגופו של ענין, הסתמכה המשיבה על פסיקה השמה דגש על היות ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע כבסיס לקבילותה, והיותו של התמליל משקף נאמנה את ההקלטה, על אף שתנאי הקבילות לא הוכחו.
בהחלטתי בישיבה מיום 16.11.11 אפשרתי למבקשים שלא להגיב מיידית בעל פה על תגובת המשיבה, כי אם בכתב תוך שבעה ימים, אולם הם בחרו שלא להגיב במועד שנקצב.
4.דברי עד אשר הוקלטו, דינם - בכל הנוגע לקבילותם ולכוחם הראייתי - כדין אמרה שנמסרה בכתב, בפני האדם שהאזין לה. על מנת שתהיה ההקלטה קבילה כראיה, עליה לעבור מספר משוכות, שהראשונה שבהן היא משוכה טכנית – בגדרה נבחנות מהימנות ואמינות מכשיר ההקלטה; דהיינו, כי הוא משקף נאמנה את שנאמר בעת ביצוע ההקלטה, ובכלל זה אף את היותה של ההקלטה שמורה כדבעי. וראו: ע"פ 869/81 מוחמד שניר נ' מדינת ישראל פ"ד לח(4) 196 (1984); ע"פ 9902/04 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.7.07).
הקלטת, ובה ההקלטה, הינה "מסמך" עליו חל "כלל הראיה הטובה ביותר", באשר היא מנציחה באופן טכנולוגי רישום שהוטבע בה בזמן אמת ומאפשרת שחזורו המדויק. במקרים חריגים, כאשר אין אפשרות להביא בפני בית המשפט את הקלטת כראיה ראשונית, ניתן להסתפק בראיה מישנית - בתמליל. בפרשת שניר צויין כי מעמדה של הראיה המישנית אינו נקבע דווקא על פי הזהות המילולית למקור, ואין התימצות הקיים בראיה מישנית גורר אחריו מיניה וביה את פסילתה. בע"פ 175/10 ישי חנוכייב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.7.11) תוארה גישה זו לראיות כחלק מן המגמה הכוללת של מעבר מקבילות למשקל בדיני הראיות. כחלק ממגמה זו, נקבע אף כי אין בהעדר הכשרה פורמלית למתמלל כדי לפסול את זיהוי קולות מהקלטה אשר נעשה על ידו (ראו פסקה ס"ח בע"פ 2996/09 אחמד דבור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.5.11).
5.יוצא מכך, כי אין מקום בשלב זה לפסול את התמליל, אשר הינו בגדר ראיה מישנית, שנועדה לתמוך, ולא להחליף, את הראיה הראשונית, הקלטת עצמה, אשר צורפה כנספח לתצהירו של מנהל המשיבה, אלי טיב.
6.א.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה להוצאת התמליל מתיק המוצגים.
ב.הנני מחייב את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאה בתיק העיקרי.
ג.כמו כן הנני מורה לב"כ המשיבה להמציא תוך 15 יום לב"כ המבקשים עותק של הקלטת, המהווה נספח לתצהירו של מר טיב.
ניתנה היום, א' כסלו תשע"ב, 27 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.