גרוסמן נ' ליב אברמוביץ ואח'

החלטה

1)התובעת הגישה תביעה בהליך של סדר דין מקוצר ע"ס של 208,525 ₪ כנגד הנתבעים.

2)על פי הנטען בכתב התביעה רכשו הנתבעים את דירת התובעת ברח' גבעת שאול 20, ירושלים (להלן הנכס).

3)על פי הסכם המכר שנחתם בין הצדדים ביום 17/7/09 התחייבו הנתבעים לשלם את תמורתה בסך של 287,500 דולר על פי הוראות סעיף 3 להסכם.

4)התובעת טוענת בכתב התביעה כי עם רישום הזכויות בנכס על שם הנתבעים היה עליהם לשלם את יתרת התמורה בסך של 10,000 דולר. למרות ביצוע רישום הנכס על שם הנתבעים ביום 22/2/09 לא טרחו לשלם את הסכום הנ"ל.

אי תשלום התמורה וחרף התראות שנשלחו אליהם לתקן את ההפרה מעמיד לתובעת את הזכות לקבלת הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם. סכום אחד, הינו על סך של 29,000 דולר כפיצוי מוסכם. סכום נוסף בסך של 16,800 דולר כפיצוי בסך של 75 דולר כל יום איחור בביצוע התשלום.

כמו כן עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום יתרת התמורה בסך של 10,000 דולר.

5)הנתבעים הגישו שתי בקשות במסגרת התביעה. האחת, בקשה להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם במסגרת ההליך וכן בקשה להמצאת כתובת התובעת.

השניה – בקשה לרשות להגן.

הבקשה לרשות להגן נתמכת בתצהירו של הנתבע מס' 1. טענתם המרכזית של הנתבעים הינה כי דווקא התובעת היא זו אשר הפרה את הסכם המכר. לטענתם התחייבה התובעת להעביר את זכויותיה בנכס על שמם בתוך 15 חודש מיום חתימת ההסכם. עוד לשיטתם ביצוע רישום הזכויות על שמם אמור להתבצע בלשכת רישום המקרקעין. לא זו אף זו, אף רישום הנכס על שמם בחברה המשכנת לאו רישום הוא שכן אישור רישום הזכויות על שם אינו מספק שכן בסיפא לאישור מיום 22/2/09 מצויין כי הסבת הזכויות על שמם הינה בכפוף להצהרותיהם והתחייבותיהם של המוכרת בבקשתם להעברת הזכויות. לעניין זה הם פנו לעו"ד מטעם החברה המשכנת לקבלת הבהרות באשר למשמעות המשפט הנ"ל אך נציג החברה המשכנת לא סיפק להם את המידע.

אף המועד בו נטען לרישום היה באיחור של 4 חודשים ויותר.

6)הנתבע מס' 1 נחקר על תצהירו ובמסגרתה עולה כי אין לו מושג מה זו חברה משכנת וכי בכל ההליכים שקדמו לחתימת הסכם המכר וביצועו טיפל עו"ד שטוב אשר הינו אביה של אשתו.

עוד העיד כי בהסכם המכר לא נרשם כי התובעת התחייבה לרשום את הנכס על שמם בלשכת רישום המקרקעין.

7)תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי דנה במתן ערובה על ידי התובע לתשלום הוצאותיו של הנתבע.

הכלל בערכאה הראשונה הוא כי אין להפקיד ערבון להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים חריגים בלבד.

אחד החריגים שבו רשאי בית המשפט לעשות שימוש בתקנה הנ"ל היא מקרה בו התובע הוא תושב חוץ או כאשר התובע אינו מציין את מענו בכתב התביעה.

אחת המטרות העיקריות להפעלת התקנה הנ"ל היא למנוע תביעות סרק וכאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי סיכויי התביעה להצליח קלושים.

ב"כ התובעת בתגובו לבקשה להפקדת ערובה מציין כי הצדדים הסכימו כי מענה של התובעת לעניין הסכם המכר הינה אצל ב"כ ואף הנתבעים עשו כן ולפיכך הבקשה להמצאת מענה של התובעת דינה להידחות.

עוד יוסיף הוא כי בקשה זו הוגשה בחוסר תום לב שכן הנתבעים מחזיקים ברשותם סך של 10,000 דולר היא יתרת תמורת מכירת הנכס.

8)לאחר עיון בבקשה להפקדה ובתגובות נראה לי כי דינה להידחות. כאמור לעיל רק כאשר סיכויי התביעה קלושים וחרף העובדה כי התובעת הינה תושבת חו"ל רשאי בית המשפט על פי שיקול דעת לעשות שימוש בתקנה הנ"ל.