פסק דין
1.ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה– 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 23.2.11 (להלן – הועדה).
הועדה התכנסה בעקבות פסק דין מיום 5.1.11 (בל 23268-07-10, כב' השופט לובוצקי; להלן – פסק הדין).
2.מאחר ששני הצדדים ערערו על החלטת הועדה, למען הנוחות יכונה המערער בתיק בל 31560-04-11 – המבוטח ואילו המשיב בהליך זה יכונה - המוסד.
3.להלן ההליכים שקדמו להתכנסות הועדה:
א.המבוטח נפגע בברך ימין, בתאונת עבודה מיום 14.2.08.
ב.ועדה רפואית לעררים קבעה למבוטח ביום 24.12.08 כי לא נותרה לו נכות בעקבות התאונה.
ג.המבוטח ערער על החלטה זו וביום 3.5.09 ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין לפיו "עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לחוו"ד של ד"ר ברנע מיום 19.9.08, ותשקול שוב את עמדתה ותנמק החלטתה. ב"כ המערער יוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה." (בל 151/09; כב' הרשמת ולך).
ד.הועדה התכנסה שוב ביום 1.7.09 וחזרה על עמדתה כי למבוטח לא נותרה נכות בעקבות התאונה.
ה.המבוטח ערער על החלטה זו ובפסק דין מיום 14.12.09 נקבע כי הועדה לא פעלה כמתחייב מפסק הדין הראשון וכי עניינו של המבוטח יוחזר שוב לועדה, על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לחוות הדעת של ד"ר ברנע ותשקול שוב עמדתה (בל 4083/09; סגנית הנשיאה, כב' השופטת סלע).
ו.הועדה התכנסה שוב, דנה בעניינו של המערער ולאחר שקיבלה את חוות דעת ועדת הרשות, קבעה למבוטח 10% נכות "לפנים משורת הדין" וכן הגדילה במחצית את הנכות על פי תקנה 15.
ז.על החלטה זו ערער המוסד ובפסק הדין מיום 5.1.11 עניינו של המבוטח הוחזר שוב לועדה. על פי פסק הדין, היה על הועדה להתייחס לשלושה נושאים. ראשית, הועדה נדרשה "לשוב ולבחון את עניינו של המערער, וככל שהיא סבורה כי יש להעניק למשיב אחוזי נכות, לעשות כן רק על סמך ממצאים ברורים שיפורטו בהחלטתה. ככל שהועדה תמצא לנכון שיש מקום להעניק למערער אחוזי נכות על סמך ממצאים מוכחים, תעשה כן על פי סעיף ליקוי מתאים לפגימה ממנה סובל המערער ותנמק החלטתה גם בעניין זה."
שנית, בנושא ניכוי מצב קודם, פסק הדין קבע כי על אף שהועדה קבעה שהמבוטח סבל מפגיעה בברך ימין עוד לפני התאונה, לא ניכתה מצב קודם והיא נדרשה "לשוב ולבחון על סמך נתונים מוכחים שיפורטו על ידה, האם למשיב קיים מצב קודם, מהו ומה שיעורו ולערוך בהתאם חשבון 'עובר ושב'".
שלישית, בנושא תקנה 15 – בית הדין הדגיש ש"אין די בירידה ניכרת בהכנסות על מנת שתקום זכאות ליישום תקנה 15. חייבת להיות קביעה רפואית על פיה הנכות מהתאונה היא זו שהביאה לירידה בהכנסות." על כן הועדה הונחתה לשוב ולבחון גם את נושא הפעלת תקנה 15, תוך "התייחסות מפורשת לשאלה: האם הנכות מהתאונה היא זו שהביאה לירידה ניכרת בהכנסות המשיב".
4.הועדה התכנסה בעקבות פסק הדין ביום 23.2.11, שמעה את טענות ב"כ המערער וקיימה את הדיון הבא:
"הועדה עיינה בפס"ד ועיינה גם בפרוטוקול ועדה מיום 26.11.08, שם נבדק ע"י הועדה. הבדיקה נעשתה לאחר החלפת הברך בתאריך 26.5.08. לפי ממצאי הבדיקה 'נוזל חופשי מועט בברך ימין, צלקת ניתוחית אורכית באורך 8 מ"מ הצלקת תקינה, יישור מלא, כיפוף °105 ברך יציבה גם לצדדים וגם לכיוון אחור קדמי. אין דלדול של שריר ארבע – ראשי'. עצם העובדה שקיים נוזל חופשי אומנם מועט 6 חודשים לאחר הניתוח מעיד על פעילות פתולוגית בברך. כלומר שקיים תהליך תגובתי פעיל ושהברך עדיין לא החלימה מהניתוח.
הועדה בדיעה שהיו לתובע שינויים ניווניים קשים בברך הימנית טרם התאונה – שינויים אלו לכשעצמם היו מחייבים ניתוח בשלב כלשהו. לא ניתן לקבוע בוודאות מוחלטת שהתאונה לא הקדימה את מועד הניתוח ושלולא התאונה יתכן שהתובע יכול היה להמשיך בעבודתו לתקופה איזושהי. ממצאי הבדיקה שנעשתה לאחר ניתוח והמעידים על פעילות פתולוגית בברך מזכים את התובע ב – 5% נכות לפי סעיף 35 (1) א'-ב' מותאם. אילולא נוכחות נוזל (שלא צריך להיות) בברך הועדה לא היתה קובעת נכות.
לפני הניתוח התובע סבל כאמור משינויים ניווניים קשים שלו נבדק לפני הניתוח היו מזכים אותו באחוזי נכות. מכיוון שנותח ומפרק הברך החולה הוחלף ולכאורה יש כעת ברך תקינה אם כי מלאכותית אין שום הגיון לקבוע מצב קודם ולנכותו. אחוזי הנכות נקבעו משום שהברך החדשה לא תקינה לחלוטין.
באשר לת' 15 הועדה מתייחסת בהחלטתה להמלצתו של ד"ר אידלמן מ – 11.9.08 שבה אומר ד"ר אידלמן והועדה מצטטת 'אסור כל עבודה הכרוכה בהרמת משאות כבדים, עמידה ממושכת, הליכה ממושכת, קפיצות, עליה וירידה במדרגות לעיתים קרובות, מומלץ עבודה משרדית' סוף ציטוט. בעקבות המלצה זו שינה התובע את מקצועו. על כן לדעת הועדה יש מקום להפעלת ת' 15 במלואה."
על יסוד ממצאים אלה, הועדה קבעה למבוטח 5% לפי סעיף 35(1) א'-ב' מותאם והגדילה את נכותו במחצית, לפי תקנה 15. בסך הכל הועדה קבעה למבוטח 7.5% נכות.